יש לך מפתח?

"לאן אנחנו הולכים?"סיננתי את השאלה בן שיני
בזמן שהלכתי אחריו
"עוד מעט תראי"זאת היתה תשובתי לכול שאלה
ששאלתי מאז שהתחלנו ללכת
הדבר היחיד שידוע לי על המקום הוא,
שמעולם לא הייתי בו.
"כמעט הגענו"הוא אמר בשלב כולשהו,
הרבה אחרי שאיבדתי תחושה באצבעותי.
לא שאלתי לאן כמעט הגענו, ידעתי שזה מקום בו אסור
לנו להיות, משום שעברנו את השטח הבטוח לפני זמן רב.
לאחר כדקה הגענו אל בית גדול, הוא היה מפואר אך היה ברור
שאיש אינו גר בו כבר זמן רב.התקדמנו אל עבר הדלת
"יש לך מפתח?"שאלתי "איננו זקוקים לאחד"
אמר וסובב את הידית, הדלת נפתחה.
המרחב הפנימי של הבית היה יפהפה,
הרבה יותר מאשר ראיתי בכול חיי,
אך רוב הדברים בעולם הרבה יותר יפים ממה שראיתי
אי-פעם. כמובן שלא ראיתי כמעט דבר בחיי, רק דברים
יום-יומים ופשוטים. במקום ממנו אני מגיעה, יש דברים יפים
רק לאנשים חשוביםובעלי ממון,
כמו האנשים שבנו את הבית הזה.