כוח כבידה זה חרא

הסטתי את מבטי אל החלל הפתוח, והנחתי את בקבוק הליקר על שולחן הפורמייקה. חללית הסתחררה מעטה כאילו שפגע לה וירוס במייצב המשקל. גם אני קצת הסתחררתי, מכיוון שפגעתי לעצמי במיצב המשקל, בכוונה תחילה, וללא חרטות.
התחלתי לדלג במקום, וכשהחללית נחתה, דילגתי אליה כמו בריקוד אפריקאי שיבטי עתיק. דלת קטנה נפתחה בגג החללית, וסולם חבלים רעוע השתלשל מלמעלה.
בהיתי.
יצור ללא צבע (גם לא לבן או שקוף) שלח זרוע דקה, ומשך עצמו החוצה. הוא נאבק לשמור על יציבות כשירד לאורך הסולם, אבל כנראה שגם מייצב המשקל שלו היה פגום, ולסולם החבלים לא היה מייצב משקל מלחתחילה. אז הוא נפל, והראש הגדול, המתוחכם, והמסוחרר שלו, פגש במהירות אבן כדור-ארצית ממוצאת.
התנודדתי אליו, והתיישבתי על ידו. לאחר שעה או שעתיים הוא התעורר, ועזרתי לו לקום. "ג'נקויה" הוא אמר לי וצחק, והושיט לי שקית עם אבקת פיות. "איך אתה חי עם כוח הכבידה הזה?" הוא שאל,- "צריך להאבק כל רגע כדאי לא לנפול". "אתה יודע איך זה", השבתי והתמרחתי בתחולת השקית.- "נאבקים כמה שיכולים, ואז נופלים".
טוב שיש אבקת פיות בעולם. היצור התמרח גם הוא, ושתינו ריחפנו משם.- בלי משקל ובלי שום תפקיד , ובלי צבע.
והכל פתאום היה נורא בסדר…