כך זכיתי לחיות את חיי

חום והקאות היו חייה.
היא אינה מרגישה טוב כבר כמה שנים קשות.
אך מראה- מופלא.
עיניים זהובות, ושערה שחור כאפלה.
גופה דקיק, והמחלה גרמה לעורה להחוויר כל כך, עד שזה כמעט ויפה, ומתאים לה ככפפה.
אך עדיין, יש ההתקפים.
אותם רגעים, בהם נזכרת במה שקרה ומתנפלת על האנשים אשר לידה.
באותן רגעים תמיד עוברות אצלה המחשבות. ׳ אני אנקום בהם, על מה שעשו לאחי!׳
פעם התנפלה גם עליי, על בתו של אחייה.
אבי היה חסון, ונשים רבות חשקו בו, אבל הוא היה אוהב באמי. לאחר שנת חיזורים אחת הם התחתנו והולידו אותי. ערב אחד כמה אנשים רשעים, שאותם אני אינני מכירה התפרצו לביתנו, והרגו אותם.
אני הייתי מתחת לספה שזה קרה, ועכשיו יש לדודתי בת ה-20 התקפים.
זה קרה לפני 4 שנים,כשהייתי בת 7, ואני זוכרת כל פרט.
כיום אני גודלת אצל סבי וסבתי, יחד עם דודתי, שעדיין לא מצאה בית.
בסך הכל היא הייתה האחות האהובה עליו, ובצעירה ביותר, ולהפך.
לאבי 5. אחים כשהוא הבכור. הוא מת בגיל 29, צעיר.
אני זוכרת את שיחתי איתה לפני כשבוע:
״שלום, אלי״ אמרה ההיא
״כן, אמה?״ שאלתי
״היום אני נקייה מהתפרצויות, אם שמת לב״ אמרה
״כן,״ אמרתי בצחקוק
״יש לי שאלה״ אמרה
״ומה היא?״ שאלתי אני
״את מוכנה לבוא בעוד שבוע לים? לבד?״ שאלה בהיסוס
״כן,״ עניתי
והנה עבר שבוע ואני בים.
ולעולם לא אשכח את מה שקרה הרגע,
לא די בכך שזכיתי לראות את הורי נרצחים,
אלא שגם ראתי את דודתי מתאבדת.
בעודה צועקת
׳רק אותך רציתי לענות. בסוף יצא שהרגתי את אחיך. והנה משאלתי הייתה להרוג את מי שהרג אותו, והנה הרגתי- את עצמי, מרצוני.׳
וכך תמיד אזכור את חיי. שדודתה מתה, והוריי נרצחו.