כל עוד נפשך בך
רוצי, כל עוד את יכולה. רוצי, מפני שאת יכולה. תברחי מהבגרות המדוברת, מהשנים הצפויות לך. נוסי ממה שאינו הילדה שאת מכירה, שתמיד רצית להישאר. אל תניחי לזמן החולף להפוך אותך לאחת מן רבי הימים שבעבר התקשית להבין, שלא תעזי להבין. את עוד מסוגלת, רוצי. המחוגים מריצים את הזמן, מזרזים אותו, וזמנך שלך כמעט והגיע לקיצו, תברחי ממנו.
אין לך טעם בלהתבגר, אל תאיצי את התהליך שממנו כה יראת בעבר. תקפידי שלא להאט, השנים לא יטיבו איתך, והרי אין ברצונך להתקמט לאדם מריר שכזה, כמו כל אלו שמסביבך. אל תתני לכובד הציפיות להאט אותך, שאי רגלייך, ותיעלמי אל הילדות שלך, תתפסי את העשן באצבעותייך. אל תתארכי ותחכימי, והרי ההיגיון שלך כה בהיר, שלא תיפלי במלכודת התחכום. אל תהרסי את מי שרצית להיות, תפחדי ממה שאת עלולה להיות אם תושיטי יד לעתיד. תכלאי עצמך בעבר, כך תמימותך לעולם לא תאבד לך, וניסיונך לא יבשיל. את עוד תצטערי שלא בחרת להישאר. אם רק היית רצה, היית גואלת את עצמך, לא טוב לך לגדול.
איפה נשמע כדבר הזה, ילדים מגודלים? לא יהיה לך מקום ככזו. איחרת את המועד, ועכשיו הוא תוקף אותך. הדקות יהפכו לשנים, ייגזלו ממך את יופייך עוד לפני שתבחיני בכך, יחטפו את האודם שבשפתייך, את הצלילות שבקולך. מעכשיו ראייתך תהיה לעקורה ואפורה, גבך יתעקם מן הצרות שתעמיסי עליו כשק אבנים. סקרנותך ייבשה ממך את הצבע, שאבה ממך את האמון. והינה את, מתפללת לחזור להיות מסוגלת לרוץ בקלילות, לרדוף אחר נעורייך שוב. ולמה שהנעורים יינתנו לטיפשים כמו הצעירים? ולמה שיידעו איך לנהוג במתנה הזו, חסרי הניסיון? למה שיזכו במחנק הנפלא, בסימפטיה הקלילה. אנחנו, הבוגרים, נדע לרוץ כמו שאת לא יכולת, סקרנותך מנעה ממך. אנחנו נוכל לרדוף את העבר, אם רק תעניקי לנו רגליים. ואם גם את לא מעוניינת באיבודן, רוצי עכשיו. ואל תפחדי, לא מאיתנו, תפחדי מעצמך המבוגרת. קדימה, רוצי לך, המבט הישיר הוא מיותר. וכעת, הכי מהר שתוכלי, אנחנו תמיד נהיה פה, ממש מאחורייך, כדי להזכיר לך שכזו את תהיי בתקופה הפרוסה מולך.
תגובות (12)
גם אני חשבתי על פיטר פן :)
החלק הראשון טוב.
הוא זורם יחסית וקל לקריאה.
החלק השני נתקע ולא זורם כל כך.
לדעתי, יש המון חזרות של מילים והרעיון חוזר על עצמו לכל אורך הסיפור.
אבל הרעיון טוב מאוד :)
תודה, מקבלת את ההערות. ממ… התכוונתי לשים כמה מוטיבים חוזרים, השאלה היא אם שמתי יותר מדי, לטעמך? תודה
אני לא ממש יודעת לתת ביקורת, אבל דיי התחברתי לקטע, בייחוד לסוף. אהבתי;)
התחברתי לקטע, כתיבה מעולה!
אני גם מרגישה שהקטע הראשון זורם יותר מהקטע שלי בגלל החזרה על הרעיון, אבל עדיין יפה מאוד!
הקטע השני ***
מודה לכם מאוד, אקדיש מחשבה להערותיכם. אני חושבת שיהיה יותר מדויק לכתוב "הערותיכן", אך אני לא בטוחה שכולכן אכן "כולכן". אוי, אני מתנצלת על השטויות שאני אומרת. תודה
"… נוכל לרדוף את העבר, אם רק תתני לנו רגליים"
Nothing could ever stop us…"
from stealing our own place in the sun
We will face the odds against us
"and run into the fear we run from
(starset \ it has begun)
או, וואו.. זה די דומה.. אני מבינה שאני לא מחדשת לך הרבה. ממ.. יש לי ייסורי מצפון של מקוריות עכשיו.. מה את חושבת? שאשנה את זה?
אני מבקשת את סליחתך, זה ממש לא הייתה כוונתי! (זה מה שקורה כשאני כותבת תגובות בלילה :| , משום מה אני חושבת שהן ברורות גם לצד השני… )
היצירה שלך מקורית בדרכך!
אהבתי אותה, והתחברתי.
המשפט שציטטתי מהקטע שלך הוא המשפט האהוב עליי מתוכו.
ולגבי השיר – ממש לאחרונה נתקלתי בו, ושני המשפטים האלה (שגם הם האהובים עליי ממנו) נראו לי כמו תגובה מתאימה לרעיון של הסיפור שלך.
מה שלומך חוץ מזה? עבר הרבה זמן מאז שדיברנו.
נכון, עברו עידנים כמעט.. כך זה מרגיש, לפחות. האמת שלא ממש ביקרתי פה יותר מדי. מה שלומך?
תודה, נחמד לדעת שיש משפט שאהבת מכל הבלגן הזה. תגובה יפה, תודה. איך התחילה השנה שלך? או שאת גדולה ממני בכל כך הרבה שנים ורק אני נשאבתי שוב לתוך הלימודים?
אני רוצה להאמין שאין בינינו הפרש גילאים כל-כך גדול, ההתבטאות שלך מאוד בוגרת.
שלומי בסדר, ב"ה.
עברה עליי שנה די מאתגרת מבחינה לימודית. היא הסתיימה לה באמצע החודש עם סופו של סמסטר קיץ, ובעז"ה תתחיל שוב (ברגל ימין) בסוף אוקטובר-תחילת נובמבר.
הבנתי.. אני מניחה שעכשיו לימודים אינטנסיביים לא יזיקו לי בכלל. אני מקווה מאוד שהשנה שלך תשנה את צבעיה. גם אני ארצה להאמין שאת לא גדולה ממני כמו שאני חושבת, ה"מבוגרים" שמסביבי אומרים לנצל את התקופה הזו כל עוד אני יכולה ובכל זאת ממשיכים לומר לי שההתבטאות שלי מאבדת את הערך בגלל הגיל. אני לא חושבת שזו התבטאות בוגרת, אבל תודה על האפשרות לחשוב ככה.