כמו הצמח-סיפור קבלה למגמת קולנוע

היי לכולם, אני בכיתה ט' ועכשיו הייתה לנו תקופה של כל המבחנים למגמות האומנות לשנה הבאה כי הבית ספר שלי נקרא "קריית חינוך דרור" מה שאומר שזה גם חטיבה וגם תיכון ביחד.
היספור הזה היה חלק מהמשימה שהיה עלי להביא לראיון האישי, שהוא השלב השני והאחרון בתהליך של הקבלה למגמה. לשלב זה הגיעו בערך חמישים תלמידים ומתוכם מתקבלים רק 24.
השלב הראשון היה מבחן של ארבע שאלות עליך ועל הקשר שלך לקולנוע, ועוד כל מיני שאלת שבודקות את הכישוריים שלך והמשימה האחרונה הייתה לכתוב סיפור באורך של חצי עמוד עד עמוד עם המשפט "ואז הכל השתנה", אני מנסה עכשיו לחפש את זה במסמכים שלי ואם אני אמצא ותרצו אני אעלה את זה.
בכל מקרה השלב השני היה להביא שלוש תמונות שמספרות רצף של סיפור ולהסביר את הסיפור. אני הבאתי תמונה של צמחים שונים, בסביבות וגדלים שונים וכתבתי על זה סיפור.
אז אחרי החפירות חחח אני אשמח אם תקראו ותכתבו לי מה דעתכם. זה הסיפור הקצר השני שאני כותבת ובגלל זהאין לי הרבה ניסיון, אבל אני אשמח מאוד לשמוע הערות :)

"הצמח זקוק למינרלים שאחראים על בנייתו ותפקודו. את המינרלים הוא מקבל בתהליך הנקרא הזנה מינרלית דרך השורשים שלו." ככה אומרים הספרים. במילים אחרות, הצמח חייב מינרלים, את המינרלים הוא יקבל רק דרך השורשים, משמע הוא חייב את השורשים שלו, משמע הוא חייב להישאר צמוד אליהם תמיד, משמע בלעדיהם הוא לא ישרוד, משמע בלעדיהם הוא לא יכול,
משמע שאני כמו הצמח.
רגע, רגע רגע! בואו נעשה סדר!
הכל התחיל כשהגעתי לחטיבה, ילד קטן, ז'ייניק שמתלהב מכך שעבר לבית ספר אחר ומתנשא על אלו שביסודי אבל מת מפחד מאלו שיסתכלו עליו מוזר בקפיטריה.
זייניק.
לא בדיוק ידעתי מה אני רוצה, באתי עם הקבוצה של החברים שלי, אני ועוד שישה חברים טובים שהיינו ביחד ביסודי והיינו עושים הכל ביחד. עכשיו שניים מאיתנו היו בכיתה אחרת ואני ועוד ארבעה נשארנו יחד. היינו רק אנחנו מול כל העולם! נשמע דרמטי קצת לא? האמת שנכון, אבל זה מה שזה היה. כל העולם היה פרוס לפניו, הייתה לנו התחלה חדשה. התחלנו מאפס. הייתה לנו הזדמנות לבוא למקום חדש, עם אנשים חדשים ולהתחיל מחדש.
רק עם קצת כוח רצון, התמדה וערמות של ביטחון עצמי הינו מצליחים להתפתח מדבר קטן כל כך לכל מה שרק נרצה.
ממש כמו הצמח.
עברה שנה, כבר כיתה ח'. השתנתי. ניצלתי את כל מה שהייתי צריך ונלחמתי בשביל להשיג את הדברים שלי. נפתחתי יותר. גדלתי. דברים שהיו קשים לי בעבר, פשוטים לי היום. אני יותר חזק, פחות פגיע.
הסביבה שלי השתנתה, השישה חברים שלי? עלו לחמישה-עשר. התחביבים שלי השתנו מעט, החשיבה שלי השתנתה מעט, אני כמו אני של כיתה ז' רק הגרסה המשופרת.
החברים החדשים שלי שונים מהישנים. הם פתחו אותי לדברים חדשים, למקומות חדשים, לאנשים חדשים, להחלטות חדשות בחיים.
ואני הכרתי את אותם דברים והייתי באותם מקומות והכרתי את אותם אנשים ולקחתי את אותן החלטות. התחלתי להתפתח ולחפש את הכיוון שלי למרות שהייתי בסביבה שונה.
התאמתי את עצמי לסביבה.
ממש כמו הצמח.

עוד שנה עברה, כבר כיתה ט'. אני לא אותו הדבר כמו שהייתי בכיתה ח' ובטח שלא כמו בכיתה ז'. אני שונה. התחזקתי לגמרי, אני כבר לא פגיע בכלל. אני דואג לעצמי, לא צריך שאחרים ידאגו לי. החמישה-עשר חברים? הפכו לעשרות. הסביבה שלי? עוד פעם השתנתה. הייתי כל כך דומה לכולם אבל עם זאת כל כך שונה מהם. הכרתי עוד הרבה אנשים, הייתי בעוד הרבה מקומות, לקחתי החלטות הרבה יותר חשובות לגבי עצמי היום, לגבי עצמי בעתיד. גיבשתי לעצמי זהות. כמו בוגר.
בכל השנה הזאת ניסו לשנות אותי בצורה קיצונית. חלק מהפעמים הסכמתי, הרי זאת הייתה המטרה העיקרית שלי לא? אבל על דבר אחד לא ויתרתי אף פעם. לא כז'ייניק מתלהב, לא כח'תניק שעוד לא סגור על עצמו ולא כט'תניק שסוף סוף נהנה לקום בבוקר לבית ספר. לא ויתרתי על העקרונות שלי. על הבסיס שלי שמרתי מכל משמר ולא נתתי לאף אחד להתקרב אליו ולפגוע בו. לא משנה מה עבר עלי, כמה גדול או קטן הייתי, שונה או דומה לאחרים, לבד או ביד, בסביבה שקשורה לי או לא, תמיד נשארתי נאמן לבסיס שלי. כי אם אני אשכח את הבסיס שלי אני אשכח את עצמי.
במילים אחרות, אני חייב להישאר אני כמו אהבתי את עצמי תמיד, את ה"אני" הזה אני אקבל רק דרך העקרונות, הערכים והשורשים שלי, משמע אני חייב את השורשים שלי, משמע אני חייב להישאר צמוד אליהם תמיד, משמע בלעדיהם אני לא אשרוד, משמע בלעדיהם אני לא יכול,
משמע שאני כמו הצמח.