כשתגדל

בתאריך הזה כל מה שתוכל לעשות יהיה לשבת בפאב לקנות בירה ולהסתכל בעיניים של הבחורה שאתה כל כך אוהב.
בתאריך הזה תוכל סוףסוף לקחת אותה על האופנוע, חיכית לזה מגיל 17, אחרי ששנה ניסית לשכנע את אמא ש"אופנוע זה הכי בטיחותי שיש!", וסוף סוף הצלחת. ואפילו קיבלת ליום הולדת את הקסדה עם הלהבות שעלתה כמו חצי אופנוע.

אבל החלומות של אמא לא תמיד מתגשמים, ועכשיו האפוד כל כך לא משתווה למעיל השווה של האופנוע.
ואתה כל כך מתגעגע לנשיקה של רונה, אבל כל מה שאתה יכול לחבק זה הנשק, או את ראובן שאיתך עוד מהטירונות, אבל אין מה להשוות.
והקסדה הזאת, שאותה אתה ממש לא רוצה, כי הלהבות כבר לא חרוטים עליה ע"י אומן מוכשר בעבודת יד, הלהבות האלו כבר בוערים סביבך בכל מקום.
ואז אמא מתעוררת מהסיוט ולוחשת לך באוזן תוך כדי ששרה לך שיר לפני השינה, בן יקר שלי, כשאתה תגדל כבר לא יהיה צבא, ולא יהיו מלחמות. לך לישון בן שלי.
והתינוק נרדם, מחובק בזרועות אימו, למשמע אזעקת צבע אדום.