לא העזתי לחשוב

הוא תמיד היה מציק לנו ביסודי. "לאורה יותר כיף להציק, כי היא מתעצבנת," הוא אמר וצחק. חבל שבאותו זמן לא ידעתי שזה סתם תירוץ. וכל פעם שהוא בא מאחוריי ודגדג אותי הרגשתי ממש – ממש טוב. כשעלינו לחטיבה, אני זוכרת, ממש בתחילת השנה – כנראה שלקחתי הכל כמובן מאליו.
ישבתי עם חברה אחת על הספסלים שבקדמת בית הספר, שליד השער. והוא בא מאחוריי ודגדג אותי. וצחק, ובקול שלו תמיד הייתה צרידות כזו. "אתה אדיוט?!" צעקתי – טוב, זה מה שאני זוכרת,
לא ממש מתאים לי לצעוק. בטח שלא בציבור – אז החיוך הקטן דעך מפניו והוא הלך. "מי זה?" שאלה
חברה שלי, "לא לא, סתם ילד שהיה איתי ועם אורה ביסודי.." הסברתי, "אוה". זו הייתה כמעט הפעם
האחרונה שראיתי אותו. אני זוכרת את הטיול השנתי של כיתה ו', כמה בנים ידידים שלנו באו לבקתה
שלנו ושיחקנו אמת או חובה. ביניהם גם הוא. "חובה עלייך לנשק את הבת שאתה הכי אוהב מפה,"
אמר מישהו. באמת, אני לא זוכרת מי, ובטח שבאותו רגע לא היה לי אכפת. "בלחי?" -"בלחי, כן".
ואז הידיים שלי רעדו. אני זוכרת שאורה ישבה על המיטה, אבל בכל זאת הייתה חלק מהמעגל, והיה
לה פונצ'ו סגול ושתי צמות. ואני מניחה שהאף שלה היה אדום קצת כי היא לא הרגישה טוב כל כך.
אני זוכרת את התנועה הזאת שלו, איך שהוא התרומם מהישיבה שלו בשביל לנשק אותה על הלחי.
ואני זוכרת את המבט המופתע שלה, ואיך שאחריי זה היא אמרה "בסדר, בסדר" והשמיטה את ידיה
על ברכיה. "בסדר.." הוא ענה. הקנאה ממש כירסמה בתוכי. אני לא כעסתי על אורה, וגם לא עליו.
אני חושבת שכעסתי על עצמי. על זה שאני כזאת שקטה ושאני כמו עכבר. ובנוסף לזה אני גם נראית כמו עכבר. עם הבגדים המרושלים המוזרים שלי. ושוב עברה בראש שלי המחשבה – הלוואי שהייתי כמוהה. הלוואי שהייתי יכולה להיות כמוהה. כל כך שמחה וחופשית. כל כך היא. אני רציתי לבכות, היה לי גוש כבד בגרון. אבל בגלל שזאת אני.. לא בכיתי. ולעזאזל עם זה. מה שיותר מעצבן אותי, כשאני חושבת על זה עכשיו, זה שלא יכולתי 'לקרוא' אותה. בדרך כלל אני מבינה את המחשבות שלה לפי ההבעות שלה. אבל איך לא יכולתי לקלוט את זה? אני זוכרת את היום ההוא בכיתה שאמרתי לה. "אז זוכרת אותו?" היא הנהנה. ואני זוכרת את ה, "את עדיין?…" והנהנתי. אחרי הרבה זמן מאז, אני זוכרת שדיברתי עם חברה שלי – שהייתה דלוקה ברמות על איזה רוסי אחד. ראיתי עד כמה פתטית היא. הוא ממש מרביץ לה ומשפיל אותה והיא עוקבת אחריו כמו כלבלב מאוהב. והיא התוודה בפניו והוא אמר שזה לא הגיל לזה, שזה לא מעניין אותו. וקצת אחרי זה חברה שלה נהייתה חברה שלו. ואז הבנתי שגם אני פתטית. שאותו דבר יכול לקרות לי בקלות. אז וויתרתי, וזהו.