להמשיך לרוץ

לרוץ, זה כל מה שאני עושה, אני נופלת וקמה, נופלת וקמה שוב, גופי מלא בפצעים ובשריטות, אני קמה ומחליקה, ברכי מתכסה בשריטות עמוקות, אני ממשיכה לרוץ ונופלת, ממשיכה לרוץ, עד שאני מתייאשת ונופלת.

התעוררתי בחדר חשוך, הייתי מכוסה בשמיכת פוך חמה, את החדר האיר נר קטן שעמד על השולחן החום, לפתע הבחנתי באיש שמתקרב אליי.
"את בסדר?"
"כן.."
האיש הלך וחזר עם כוס תה חמה.
"למה אני פה?"
"מצאתי אותך מדממת ביער. שתי, זה יעשה לך טוב"
לקחתי את כוס התה החמה מידיו ולגמתי ממנה.
"תודה לך"
"בבקשה. אני ארי, איך קוראים לך?"
"אני סאן, אבל אתה יכול לקרוא לי סאני"
האיש קם וחזר עם בגדים מקופלים בידיו.
"זה בשבילך"
"תודה"
לקחתי את הבגדים מידיו וקמתי מין הספה, התחלתי לצעוד אל עבר השירותים, החלפתי בגדים ויצאתי.
"ובכן, ילדתי, ממה את ברחת?"
השאלה הזו גרמה לי להצטמרר מעט.
"אני בורחת מהכפר שלי.."
"איזה כפר?"
"הכפר הזה, שמספרים שיש שם רוצח"
ארי נראה מבוהל מעט.
"את היית שם?"
"כן"
הבחנתי במישהו מתקדם לכיוון שלנו, לא ראיתי בדיוק מי זה.
"ארי..?"
האיש כבר עמד מאחוריי ארי, הפנתי את מבטי לקיר, שמעתי את צרחת האימה של ארי, ופשוט קמתי, וברחתי.
עדיין כאב לי, עדיין פחדתי, אבל העיקר, לברוח,
להמשיך לרוץ.