ליפול ולקום….

אני רוצה בשיעור ספורט,ביחד עם כולם.אבל מרגישה לבד.
כמו תמיד אני המובילה,אף אחת מבנות כיתתי לא מהירה מספיק בשביל לעקוף אותי.אני מהירה כמו חץ.אני רצה,איש לא יכול לעצור אותי.
אני דורכת על השרוכים שלי,אני מועדת,כל הבנות עוצרות במקום,נועצות מבטים,צוחקות ומצביעות עליי,אני רגילה לזה.
יורד לי דם מהברך,אך בכל זאת אני קמה,ממשיכה לרוץ.אני לא שמה עליהן.שימשיכו להסתכל ולצחוק.הן נשארות במקום,אני ממשיכה ומתקדמת.
אני לא מוותרת לעצמי,אני ממשיכה לרוץ,אני שומעת את הבנות צוחקות אחרי,אני מגבירה מאמצים ,הדמעות מאיימות לפרוץ,אני רצה,חוצה את קו הסיום.
אולי אני נופלת לפעמים,אבל תמיד אני קמה,עומדת זקופה וגאה,לא נותנת חשיבות לבנות מציקות.

אז ככה.הקטע הזה הוא דמיוני (אמצעה שלי)
אך בכל זאת יש לו חשיבות בעיניי, כי כמו כולם גם לי יש נפילות (היום נפלתי לתוך שלולית בוץ )לא רק פיזיות, אבל אני תמיד קמה ולא נותנת חשיבות לדברים השליליים שקורים לי..אז סתם עבר עלי יום לא קל ולמרות שבמובנים רבים נפלתי היום בסופו של דבר קמתי :)
ועשיתי דברים שגורמים לי להרגיש טוב עם עצמי.כמו לצייר ולכתוב…
בכל מקרה היום הזה כמעט נגמר -וטוב שכך- ומחר יום חדש,מחר יהיה טוב יותר,אני מקווה.
חלק מהדברים שעברתי היום:
1.נכשלתי במבחן
2.סתם עליתי לבית ספר
3.כל הכיתה הבריזה היום ואני לא רציתי להבריז אז הם צחקו עלי והקניטו טותי
4.רבתי עם חברה
5.רצתי בגשם בלי מטרייה וכל הספרים נרטבו לי
6.נפלתי לתוך שלולית ונקרע לי המכנס,באמצע הרחוב.
7.נכנסו לי מים לפלאפון והוא מת :(
סורי על החפירה פשוט לא היה ללי עם מי לדבר והייתי חייבת לפרוק קצת..