למה להרגיש ככה?

למה הרגשות קיימים,
למה זה קורה לנו?
למה דווקא הרגשות שולטות בנו
ולא אנחנו עליהם?
למה כשאנחנו לא רוצים לבכות,
הדמעות יורדות?
למה כשלא מתאים לצחוק,
החיוך עולה על הפנים?
למה להרגיש ריקנות בפנים,
כשבעצם מלאים בחברים?
למה להרגיש כבדה במשקל,
כשבעצם הצלחת מלאה?
למה להרגיש רזה מדי,
כשבעצם הצלחת ריקה?
למה להרגיש עם ביטחון גבוהה,
אם אתה בכלל מתייחס רע לאחרים?
למה להרגיש שמרכלים עלייך מאחורי הגב,
כי להודות, זה כואב.
למה לחייך מבחוץ,
אבל לבכות מבפנים?
למה לשקר,
כי צריך?
למה צריך לטמון את הראש בחול,
כשזה פוגע?
למה צריך לברוח,
כשזה המעשה הלא נכון?
למה להרגיש שעמום,
כשהעולם מלא בדברים בשבילך?
למה להרגיש עצלן,
כשזאת בעצם לא בעיה ללכת למטבח ולהכין בעצמך?
למה לשנוא,
כשהוא לא עשה לך כלום?
למה לאהוב,
כשהבן אדם עשה לך מעשים בלתי נסלחים?

למה יש לנו רגשות,
אם הן רק פוגעות?
אולי לפעמיים הם שותלות תקוות.
אבל תמיד יש את הדבר הרע,
שמצפה רק לך.
גם להיות בלי רגשות,
זה להיות ריקני.
אז במה להחליט?
אבל אי אפשר להחליט.
זה מה שמתסכל.
אתה לא יכול פשוט לשכוח את הרגשות
ולחזור אחר כך.
אתה פשוט לא יכול.
הם יהיו בלב שלך כל הזמן,
גם אם תרצה וגם אם לא.
זה מה שיש.