מון ומרקורי

״אנחנו לא חיים, אנחנו שורדים,״ הוא שמע אותה אומרת לבחור יפה תואר על מסך הטלוויזיה. מה עובר עליה? הוא חשב לעצמו. יש בבחור הזה את כל מה שנשים מחפשות; הוא גבוה, חטוב, יש לו עבודה טובה, והוא אפילו לא צריך להגיד את זה, כי החליפה שהוא לובש אומרת הכל. הוא גם מנומס, יודע לבשל ומסדר את המיטה שלו כל בוקר, ומעל כל זה? יש לו עיניים ירוקות. הוא כל כך אוהב את הצבע הירוק, כל עוד הוא לא בא במגע עם הטבע.

רוברט לא אוהב את הטבע. אין לדעת מה יפתיע אותך כשאתה נמצא בחיק הטבע, ואפילו התחזית בטלוויזיה מופתעת לעיתים ממה שמזג האוויר עתיד להביא. רוברט אוהב עיניים ירוקות, כי מבחינתו זה כמו להסתכל בשומר המסך של המחשב שלו, זה שמציג לו תמונות של פרחים, עצים ודשא, אך עם גבולות מסך ברורים, שמאחוריהם קירות ופוסטרים.

אז מה שונה בין רוברט לבין הבחור שעל מסך הטלוויזיה? לא הרבה. אולי הוא לא נאה כמוהו, אולי הוא לא גבוה וחטוב, אבל שניהם מנומסים, יודעים לבשל ומסדרים את המיטה שלהם בבוקר. אפילו שרוברט בוודאות מסדר את המיטה שלו טוב יותר. הפסים האפורים שעל גבי מצעיו הלבנים נשלחים בקווים ישרים מהקיר אליו המיטה מוצמדת. הכריות שעונות על גב המיטה כמו במלונות יוקרה, רק בלי השוקולדים. זה מאד מסוכן להניח שוקולד על מצעים בהירים.

אני גם שורד, רוברט חשב לעצמו ולחץ פליי כדי להמשיך לצפות בסרט. רוברט צופה בסרט אחד ביום; הוא התחיל את המסורת הזו עם סרט ששמו מתחיל באות A, ביום למחרת B, עד שהגיע לאות Z, הוא בחר בסרט על זומבים, כי לא היה משהו אחר. למחרת הוא כבר התחיל את הסיבוב מחדש. היום רוברט חיפש סרט באות Y, אז הוא בחר בקומדיה רומנטית שנקראת: אתה ואני. מקורי.

״מרקורי שוב פעם בנסיגה?״ הוא שאל אותה על המסך, ורוברט הוציא את הטלפון כדי לשאול את צ׳אט gpt אם מרקורי אכן בנסיגה כרגע, מבלי לקחת בחשבון שהסרט צולם כבר מזמן. בתגובה, היא התעצבנה עליו, שוב. על מה יש לה להתעצבן עכשיו? רוברט שאל את עצמו. הבחור שאל שאלה פשוטה!

דפיקה בדלת קטעה את השיחה שניהל עם הטלוויזיה. רוברט הביט בדלת בבעתה. המשלוח של מדפסת תלת המימד שהזמין צפוי להגיע רק בשבוע הבא. הוא מדמיין את המפלצת שממתינה מבעד לדלת. טיפות זיעה החלו להצטבר על כפות ידיו. רוברט לקח נשימה עמוקה והתפלל לא לשמוע דפיקה נוספת. אבל היא לא איחרה לבוא. רוברט הרגיש שהלב שלו עומד להתפוצץ. הוא התקדם בזהירות לעבר דלת הכניסה. לפני שהוא הספיק לעבור את המטבח ולהתקרב אף יותר, נשמע צלצול. רוברט כעס על עצמו שלא ניתק כבר את הפעמון בכניסה. בעל הדירה שלו התנגד בתוקף, אבל רוברט גר שם כבר שלוש שנים והוא מעולם לא ביקר.

רוברט נשם עמוק וחשב כל מחשבה חיובית שהיה יכול לחשוב עליה, עד שהצליח לפלוט ״מי מחפש אותי?״. מבעד לדלת, נשמע קול נשי. הנשימות הכבדות התחלפו בדפיקות לב מואצות ומרוגשות. רוברט פתח את הדלת בחיוך.

״היי, אני מון, השכנה מלמעלה,״ היא אמרה.

״היי, אני רוברט, השכן מלמטה,״ רוברט השיב.

מון צחקה ואמרה: ״אני חושבת שהפלתי את התחתונים שלי למרפסת שלך שתליתי כביסה.״

״את בטוחה?״ רוברט שאל. הוא היה נבוך מהעובדה שהיא תצא אל המרפסת שלו, הוא בעצמו מעולם לא יצא אליה. היא בטח מטונפת, מה מון תחשוב עליו?

״כמעט בטוחה,״ מון ענתה והמשיכה: ״אני יכולה לבדוק רגע?״

״קצת מבולגן שם, זה בסדר אם אני אלך לחפש?״ רוברט שאל וקיווה לתשובה חיובית. מון אכן הסכימה. רוברט הזמין אותה לשבת על הספה ושאל אותה אם היא מעוניינת לשתות משהו בזמן שהוא יחפש את זוג התחתונים שלה במרפסת. ״באיזה צבע הם?״ רוברט הוסיף ושאל.

״למה? יש יותר מזוג תחתונים אחד במרפסת שלך?״ היא שאלה. רוברט החל לגמגם, ניסה להסביר את עצמו ברצף מילים ללא מכנה משותף. מון קטעה אותו והסבירה לו שהיא צוחקת״: ״אם תמצא, אתה תגלה באיזה צבע הם,״ ולבסוף הוסיפה: ״אני אשמח לסודה אם יש.״

רוברט, שמח מכך שנושא התחתונים עבר, מזג כוס סודה קרה בכוס הכי מפוארת שיש לו בארון. הוא שומר את סט הכוסות האלו לאירועים מיוחדים. הוא לא היה בטוח אם למזוג גם לעצמו, והחליט שלא. רגע לפני שיצא עם כוס הסודה לכיוון הסלון, הוא נזכר שקנה שקית של פופקורן בטעם מלוח-מתוק. הוא חזר למטבח כדי למלא קערה בפופקורן האגדי ולבסוף יצא עם הקערה וכוס הסודה הקרה לכיוון הסלון.

״איזו השקעה!״ מון הכריזה ולבסוף אמרה תודה.

״אני הולך למרפסת,״ רוברט הכריז כדי לעודד את עצמו. רוברט הדליק את האור שבמרפסת לראשונה ופתח את הדלת כדי לגלות מרפסת לא כזו מבולגנת. היא הייתה די ריקה, חוץ מארון קטן ושכבת אבק נכבדת שכבודה במרפסת מונח. במרכז המרפסת, הוא ראה את התחתונים של מון. הם היו בצבע ירוק בהיר ומעט מבריק. הוא היה יכול לראות דרכם את הטבע השקט והרגוע, בלי הדבורים והנחשים. מהתחתונים עלה ניחוח של כביסה בריח פריחת היסמין. רוברט ניגש להרים אותם כשלפתע הבין שידיו חשופות. זה לא בסדר לגעת בתחתונים של מישהו אחר. הוא החליט להיכנס בחזרה לבית כדי לקחת כפפות גומי.

כשנכנס, מון שאלה אותו אם הוא מצא את התחתונים שלה, ורוברט ענה שכן, והסביר שהוא לוקח כפפות כדי לא לגעת בתחתונים שלה. לא עברו מספר שניות, והיא ראתה את רוברט עם זוג כפפות גומי בצבע ורוד, מתקדם בצעדים מהירים בחזרה לכיוון המרפסת. הפעם, מון החליטה ללכת אחריו.

״מאד מבולגנת המרפסת שלך,״ מון אמרה והבהילה את רוברט שהיה עסוק בלקחת את התחתונים שלה בזמן שהוא מנסה לגעת בכמה שפחות בד. רוברט הנבוך ענה שהיא יותר מלוכלכת מאשר מבולגנת. אבל מון לא באמת חיכתה לתשובה שלו, היא החלה לשוטט בחדר השינה שלו. אף אחד מעולם לא נכנס לחדר השינה שלו. ״מה זו המדליה הזו?״ היא שאלה.

״מקום ראשון בחידון האסטרופיזיקה בבולטימור,״ רוברט ענה, עדיין מתמודד עם עצם היותה של מון בחדרו.

״אסטרופיזיקה? מגניב!״ מון השיבה.

״היית רוצה לצפות בירח מקרוב?״ רוברט שאל ומון נענתה ברגע.

רוברט הוביל אותה לכיוון החלון והסיט את הוילונות, מאחוריהם, התגלה טלסקופ שמון ראתה עד כה רק בסרטים. הוא מיקם את מון אל מול הטלסקופ, וכיוון אותו בקו ישר לכיוון הירח. ״את רואה משהו?״, ומון אמרה שכן.

״הידעת שגם על הירח יש רעידות אדמה?״ רוברט שאל, ופחד שמון כבר ידעה את זה, זו עובדה די מוכרת אחרי הכל.

״באמת? מה עוד?״ מון התעניינה.

״בואי נראה.. כיום הירח קרוב יותר לכדור הארץ מאשר השמש, אבל הוא מתרחק מאיתנו..״ רוברט אמר.

״מה?? למה?״ מון שאלה באכזבה, ורוברט הסביר שזה קורה כתוצאה מהשפעות כוח המשיכה בין השניים. ״חבל,״ היא אמרה ואז המשיכה: ״רגע, אתה לא רוצה גם להסתכל?״

רוברט אמר לה שזה בסדר, ושיש לו את הטלסקופ כל הזמן, וסיפר שאם הוא עוצם עיניים, הוא יכול לראות בדיוק את מה שהיא רואה. ״אז תעצום עיניים!״ מון ביקשה בהחלטיות.

רוברט עצם את עיניו ליד מון, הוא לא זכר מתי הייתה הפעם האחרונה שהוא עצם עיניים לצד מישהי שהוא לא מכיר, למעט השיננית שלו, וזה רק כי הוא מפחד שמשהו ישפריץ לתוך העיניים שלו. אבל הפעם, הוא לא ראה את הירח. הוא ראה את מון, ואת עצמו, בשדה פתוח בצבע ירוק ממש כמו התחתונים שלה. הירח זהר בשמיים כמו השמש. ״זה ממש כמו להסתכל על החיים,״ מון אמרה וקטעה את הסצנה הנפלאה שרקם במוחו.

״את יודעת אם מרקורי שוב פעם בנסיגה?״ רוברט שאל.

״אני לא סגורה על זה, למה?״ מון השיבה.

רוברט תהה לעצמו אם כמו שיש למרקורי השפעה על הירח, אולי תהיה לו השפעה על מון. אבל את זה הוא ישאיר לכוכבים.