מחשבות על החיים המודרניים בקניון
קצין המילואים העייף בדגמ"ח המרופט אחז בנשקו ברישול,יושב ליד שולחן בקניון ולוגם הפוך פושר.רצה להתעורר לפני שיחצה את הכביש לתחנה המרכזית משם ייסע הביתה.
הוא בחן את העוברים ושבים באדישות מהולה במעין בוז.
שנא את תרבות הצריכה,המרדף אחר הנייד החדש,הבגד המיותר,בטלני בתי הקפה לוגמי אספרסו ובמיוחד הצדקנים הארורים זבי החוטם המדברים סרה בצה"ל ('הקקמייקות האלה') בלי להבין שהודות לו הם יושבים בניחותא על הפאקינג אספרסו שלהם….
חבורת נערות מצחקקות חמושות בסלולריים חלפה על פניו.
הוא תיעב את אופנת הסלפי,הפייסבוק,האינסטוש וכל מיני שכאלה שהכיר בשם אך לא ממש במהות.לא הבין את הצורך החולני להיות זמין,לעדכן סטטוס והחזיק טלפון נייד ישן ללא תוכנות מסרים ואפליקציות מיותרות-רק למה שהכרחי.
קרא סטטיסטיקה שהאנושות מעלה מדי שנה 100 מליון תמונות לפייסבוק ולא הבין.
לאן זה הולך? מי רואה וצריך את זה? הם לא מבינים שהפכו לעבדים למכשירים האלה?
ידע שלא יתקן את העולם,דברים משתנים וכנראה אין מה לעשות ובחר להישאר מחוץ למחול השדים.לחזור לחדרו השקט במושב,לספר טוב וקפה או תה ('שהם ימשיכו בשלהם ואני בשלי').
להירדם לקול נביחת הכלבים ויללת התנים ולא צפצופי וואטסאפ וזומבים הצמודים למסך של כמה אינצ'ים,משועבדים ולא מודעים לכך כלל….
אהבלים!
תגובות (2)
צרות של עשירים. הבנתי שזה קטסטרופה כשאחותי התחילה להדבק לי למיטה במשך שעות בגלל שיש שם שקע להטענה…
צרות של העולם,גבולות ההגיון נחצו מזמן.
היתה לא מזמן כתבה על סיבה לסטרס-סוללת הנייד כמעט ריקה ואין איך להטעין.אנשים מודים שעבורם זה מצב לחץ אמיתי (ואפשר להאט את ריקון הסוללה באמצעים די פשוטים).