מיטה גדולה ורכה

"אבא!!!"
הוא הזדקף פעם נוספת במיטתו, טעם הצעקה עדיין על שפתיו.
הוא מיהר למשש את פרקי ידיו, אך הם היו חופשיים, הוא היה חופשי.
חופשי כציפור.
הוא שכב חזרה במיטתו, היא הייתה גדולה ורכה. לעיטים הוא תהה מדוע הוא עשה אותה כל כך גדולה, זה רק הזכיר לו כמה לבד הוא.
השמיכה העבה נמשכה עד אפו. למרות שקור הסביבה לא חדר אליו, מצאה חן בעיניו התחושה שמשהו גדול ועבה וחמים מכסה אותך, זה היה עוד אחד מהדברים הקטנים שעזרו לו להבדיל בצורה בולטת ככל האפשר את הבית הזה מכל תא אחר שאי פעם היה לו.
הוא לא סבל חדרים חצובים באבן, הם תמיד היו כל כך לחים. ושאחד מאלה משמש כבית הכלא שלך…
הוא הסית מעליו את השמיכה והתיישב על המיטה, הוא לא לבש את בגדיו הרגילים, אלא פיג'מה כחולה. מעולם לא הבין איך אנשים יכולים ללכת לישון עם אותם בגדים שילבשו למחרת.
רגליו היחפות והקטנות תופפו על רצפת העץ כשהלך לכיוון מטבח ביתו, לאחר ששתה כוס מים אחת הוא חזר למיטה, למרות הבעתה שאחזה בו הוא נשכב בשנית תחת השמיכה ועצם את עיניו, מוסר את עצמו לסיוטים.
לעיטים קרובות הוא לא זכר את תוחנם המדויק של חלומותיו, רק שהיו מפחידים ואת הנושא הכללי בו עסקו.

שפקח את עיניו עברה בו צמרמורת לנוכח הנשימה החמה על עורפו.
הוא לא העז לפקוח את עיניו אך ידיו גיששו אחר מקורה, לבסוף הן נגעו במשהו פרוותי ורך. הוא הסתובב בצפייה לראות אותה שם, אך המיטה עדיין הייתה גדולה וריקה. רק שעכשיו גם בעליה היו גדולים וריקים ממש כמוה.