מכירים אותי?

מכירה את ההרגשה הזו שמישהו כותב בדיוק את מה שאתה מרגיש?
כי אני כן.., זו ההרגשה שהעברת.. (לפחות לי).
אפילו ההורים שלי לא יודעים על האתר הזה, ואם הם יודעים זה בגלל שאני בטעות השארתי את הדף פתוח.
אני דווקא מאוד אוהבת את המסכה הזו.. היא עוזרת להתמודד עם העולם..
אני ממש נאבקתי עם עצמי כשעשיתי לייק לדף של הסיפורים…
כל הזמן חשבתי שמישהו יראה את זה ויצחק…
הכתיבה הרגישה כאילו הדמון שלי מדבר אליי… (דמון זה.. אממ.. תקראי את המצפן הזהוב, ותביני…)

אני מסכימה איתך, הרבה יותר קל לי להיפתח כאן מאשר בבית ספר כי אף אחד לא מכיר אותי.

כיף לך. פשוט. כיף לך. אני מקווה בשבילך שתמשיכי להכיר פה אנשים שיהיו לך לחברים בעת צרה.

טוב, אני שמרתי את הכתיבה שלי בסוד, אבל גילו שאני כותבת ואני כבר חשבתי שיצחקו או משו, אבל הגיבו דווקא מעניין, כמו "אפשר לקרוא?" או "איפה את כותבת?" "מה את כותבת?" "יא מה באמת? " וכל מיני כאלה…
ברור שאני לא הבאתי להן לקרוא, כי אני מתביישת והכל, אבל פה כשזה אנשים שאני לא מכירה בכלל אין לי בעיה, כי כמוך, הם לא מכירים, מי אני, איך אני נשמעת וכו'…
זה נותן לי תחושה של מוגנות, ביתיות, פתיחות… כיף לי פה…
אני שמחה שגם לך כיף <: