מלחמת העולם השלושת אלפים וחמש.

'חדש! חדש! חדש!
לא רוצים להפוך לשלד רקוב אחרי שתמותו?
אז בואו לשמר את הגופה שלכם בחומץ כך שתשרוד לדורות!'
יוליוס קיסר 2 סגר את העיתון, "זה לא יאמן איזה שטויות הם מפרסמים היום…" הוא קיטר לעצמו.
"מה קרה חומד? הכול בסדר?" פנה אליו החתול הרובוטי שלו, בעל קול האישה.
"הכול בסדר מותק." ענה יוליוס. הוא חיבב את החתול הזה מאוד, אפילו יותר מחיבב… הוא אהב להעמיד פנים שהחתול היה אשתו, וכמובן שהחתול לא התנגד, הרי הוא רק חתול רובוטי.
יוליוס צעד אל מחוץ לחדרו ויצא אל המרפסת שהשקיפה על הנוף של היקום, הוא הביט בכול הכוכבים והגלקסיות שנשקפו באופק בהבעת פנים מליאת הערצה, הכול היה נראה כה גדול, וכול כך בלתי נשלט. דווקא לו, ליוליוס קיסר 2, הקיסר של היקום, ליחיד שמצפים ממנו לשלוט, הכול נראה כה עצום עד לכדי חוסר שליטה.
"מה תרצה לעשות עם היקום היום, אדוני הקיסר?" פנה אליו הרובו-משרת השמנמן והמתכתי שרק נכנס לחדר.
"אשמח לעדכון בנוגע למרד הברברים." אמר הקיסר.
"נראה שהם השתלטו על בסיס ספינות חלל נוסף במערכת השמש ספרטה, אדוני. אומנם אין בידיהם הידע לשימוש נכון בספינות, כך שכנראה שלא יהיה באפשרותם לנצל את המשאבים החדשים שעליהם השתלטו."
"שנינו יודעים שהברברים האלה ימצאו דרך להטיס את הספינות," אמר הקיסר בכעס, "הם תמיד מוצאים דרך להשתמש בטכנולוגיה שלנו. אולי הם לא מבינים מה הם עושים וסתם לוחצים על כפתורים אקראיים, אך התוצאות עלולות להיות הרות אסון. אני לא רוצה שספינת קרב אימפריאלית שנחטפה על ידי ברברי שנוהג כמו שיכור תתנגש באחד מכוכבי הלכת שלי ותשמיד אותו, זה עלול לגרום לאימפריה להיראות רע! אני רוצה שתטפל בברברים בספרטה מיד, שלח לשם כוח צבאי נוסף!"
"אבל אדוני…" גמגם הרובוט, "הם כבר השמידו את שני הכוחות הצבאיים האחרונים ששלחנו…"
"אז שלח כוח גדול יותר, לעזאזל! ותוודא שיצוידו בכמות מספיקה של חזירי מלחמה!" גער הקיסר.
"כן… כ-כ-כן אדוני!" אמר הרובוט בגמגום, קד ויצא מהחדר, "הקיסר הממזר הזה! מי לעזאזל הוא חושב שהוא?!" הרובוט קיטר לעצמו תוך כדי יציאה.
"אתה ניראה מוטרד אהובי…" החתול המדבר פנה אל הקיסר בקולו הרך והחל מלטף את רגלו.
מבטו הכעוס של הקיסר השתנה מיד למבט רגוע ושליו. "רק התחלתי את היום וכבר חדשות רעות, אהובתי הפרוותית…" הוא אמר כנאנח, "מה אעשה עם עצמי? המרד הזה עוד יהרוג אותי…"
–
'להפעלת הספינה הכנס אסימון לחריץ האסימונים.' היה הכיתוב ליד החריץ שממוקם מעל ללוח הבקרה של ספינת הקרב האימפריאלית.
"מה לעזאזל?!" פלט ג'ים, "למי יש מטבע של רבע דולר שאוכל להמיר לאסימון?"
"אתה יודע להטיס את הספינה או לא?" גער בו הברברי שעמד מאחוריו בחרב שלופה.
"תראה, אני מכונאי הטיסה היחיד שנותר בבסיס, או במילים אחרות – האדם המתורבת היחיד שהשארתם בחיים, כך שאני מוכרח לדעת איך להטיס את הספינה, נכון?" אמר ג'ים בנימה צינית.
"הנה לך רבע הדולר!" הברברי הושיט את המטבע ששלף מארנקו אל תוך כף ידו של ג'ים.
ג'ים הכניס את המטבע אל תוך מכונת ההמרה ואסימון אחד נפל מפתח האסימונים, ג'ים לקח את המטבע החדש שקיבל והחדיר אותו אל חריץ האסימונים שאליו יש להחדיר את האסימון בכדי להפעיל את החללית, המנועים הופעלו והחללית עברה לשליטה ידנית.
"יופי!" אמר הברברי, "עכשיו תלמד אותנו איך להטיס את הדבר הזה!"
"אין סיכוי!" ענה ג'ים, "אם תדעו איך להטיס את החללית בעצמכם לא תצטרכו אותי, ואז תוכלו להרוג אותי, נכון?"
"אתה בחור די חכם, יחסית לאדם שבילה את זמנו בשירותים בזמן שברברים כבשו את הבסיס שעליו היה צריך לשמור…" אמר הברברי, "בסדר, אני מסכים. תוכל להטיס את החללית בעצמך, אם זה מה שאתה רוצה."
"יופי, עכשיו תביא לי עוד רבע דולר כדי שאוכל לקבל עוד אסימון בשביל מכונות הארקייד האלה ששם." אמר ג'ים והעביר את הספינה למצב טייס אוטומטי.