מצטערת שוויתרתי
כחלום בעת לילה נזכרתי בך,
ואת היית לי,
כמשהו רחוק, ישן, עצוב;
ולמרות זאת,
לא יכולתי לעזוב אותך,
לתת לך ללכת ולהיות של מישהו אחר.
השיגעון אכל אותי,
ושפיותי אבדה.
את נעלמת לאט לאט,
בלי סיבה,
ואני נותרתי לבד,
אכולת אשמה.
נראה שאין דבר שאוכל לעשות,
כדי להיאבק נגד זה,
כדי להחזיר אותך,
שהרי כולם עליי וויתרו,
ועל הדרך גם עלייך.
תגובות (7)
יפייפה
יפייפה בהחלט.
יפה מאודד
מקסים, מאוד אהבתי, יש בי צד שלווה את כל הסיפור.
יש בלבול לדעתי בבית השלישי והרביעי
בבית השלישי, משפט אחרון, אולי צריך תיקון כי זה פתאום גוף נקבה?
בבית רביעי, השתי שורות אחרונות שוברות את קו המחשבה והתפיסה, כי פתאום מסיפור של מישהו שלא יכול לוותר, יש סיפור חדש של מישהו שכולם ויתרו עליו וגם עליה ואני בתור קורא אבוד באפילה בלי היגיון למה ואיך, וזה יוצר תחושה קצת מרחיקה מהסיפור, במיוחד ששורות אלו חותמות את הסיפור
תודה לכולם =)
הספרדי, זה כתוב בכוונה בצורת נקבה.
השורות לפני באות לספר ש*היא* לא יכלה לוותר, מתארות את המצב שבו היא היתה (זו בת ולכן השורה ההיא היתה בנקבה (למרות שבדרך כלל מקובל לכתוב בזכר)) והשתי שורות האחרונות מראות שהכל נבע מכך שאחרים וויתרו על שתיהן (סליחה אם לא הסברתי טוב/שזה לא היה מובן)
בעקרון אפשר להתייחס לקטע בכל צורה שהיא, אהבה, חברות, קושי/תחביב מסוים.. ניסיתי שזה יוביל למין סוף שהקורא יכול לבחור אותו… (את האמת כתבתי את זה עליי, ועל החופש הציור שלי שאבד..)
אהבתי מאוד מאוד.. אני למען האמת לקחתי את הזה לכיוון של חברות
..באמת שאין לי הרבה מה להגיד את יודעת כבר כמה אני אוהב את הכתיבה שלך חוץ מכל הכבוד :)
כעת זה מתחבר לי יותר נכון במחשבה, אהבתי יותר :)