מרחב הזמן

אפשר להסתכל על הזמן בשתי דרכים, הדרך הראשונה היא לחשוב עליו כרצף מתמשך ומתקדם ללא הרף שארוג ביחד עם המציאות באופן בלתי נפרד, כלומר, להסתכל על הזמן כחלק מהמציאות ועל הצורה בה אנו חווים את הזמן כצורה האמתית בה הזמן מתנהג. לפי הסתכלות זו, העבר לא קיים יותר כי הוא כבר עבר והעתיד לא קיים עוד כי עוד לא התקיים, רק ההווה קיים, בכול רגע. הדרך השנייה להבין את הזמן היא להסתכל עליו כמין מרחב רחב ידיים, כמו מין ממד רביעי שבו ניתן לטייל הלוך ושוב, לצערנו, בניגוד למרחב התלת-ממדי, בו אנו יכולים לטייל לכול כיוון, במרחב הזמן ניתן לטייל רק קדימה, כך שאנחנו נמצאים בהווה בכול רגע נתון ומשאירים את העבר והעתיד, אומנם קיימים במרחב הזמן, אך ריקים. לפי הסתכלות זו, החוויה שלנו את הזמן היא לא הדרך היחידה לחוות אותו, וכמו שאנחנו יכולים לטייל במרחב התלת-ממדי הלוך ושוב כך אפשר לטייל בזמן, כמו שאם איננו נמצאים בנקודה מסוימת במרחב, אין זה אומר שהיא אינה קיימת, למרות שאיננו חווים אותה כרגע, כך גם אם איננו נמצאים בנקודה מסוימת בזמן, אין זה אומר שאינה קיימת, כלומר, לפי הסתכלות זו, העתיד כבר קיים, זוהי נקודה מסוימת במרחב הזמן, כך נקרא לו, שבינתיים פשוט לא הגענו אליה, אבל היא קיימת ומחכה לנו, כנראה ריקה, כיוון שאף אחד עוד לא הגיע אליה. תיאורטית, לפי הסתכלות זו, אפילו אם מסע בזמן יתאפשר, אם ניסע בזמן, לכול נקודה שהיא מלבד ההווה, אנו פשוט נגיע לנקודה במרחב הזמן שנמצאת במצב של ריקנות, בין אם זה יהיה העתיד, שאליו אף אחד עוד לא הגיע ובין אם זה העבר, שכולם כבר עברו ממנו, זה יהיה ממש כמו לטייל במרחב התלת-ממדי אל מקום שכולם עזבו אותו, או עדיין לא הגיעו אליו. כול זה נראה מאוד תיאורטי וחסר חשיבות, הרי מה זה משנה אם העתיד והעבר לא קיימים, או שהם קיימים אך ריקים… אך תיאורטית, לפי ההסתכלות השנייה ניתן יהיה לנצל את המצב הריקני של העבר למשל לצורך אחסון, כך שנוכל לנסוע בזמן אל העבר ולאחסן חומר בכמות אין סופית בריקנות שהיא העבר, או שנוכל לשלוח חומר אל העתיד, לצורך תקשורת עם אלה שיגיעו לשם למשל, או לכול צורך אחר שיעלה על דעתנו, אומנם לפי ההסתכלות הראשונה, העבר והעתיד כבר לא קיימים ואין בהם שום שימוש.