משקפיים

אני מרגישה שהייתי קצת לא ברורה בקטע עם הספר… היא מורידה אותם כי היא לא צריכה להוסיף לכלוך, סינון או טשטוש למה שקוראים בספר. כל דמות שם בהירה מאוד.

תודה על הפרשנות המעניינת, שמאוד שונה מהפרשנות שלי למה שכתבתי (אפילו הפוכה ממנה). מאוד מסקרן אותי לדעת מה אנשים אחרים חושבים על מה שכתבתי ואיך הם מפרשים אותו.
אני באמת שונאת להסתובב בלי משקפיים- כואב לי הראש, אני לא יכולה לזהות הבעות פנים ולא יכולה לקרוא שפתיים (מאוד חיוני בשבילי- השמיעה שלי מאוד רגישה לצלילים עצמם, אבל קצת קשה לי להבין אנשים כשהם מדברים).
אם את מעוניינת שאכתוב את הפרשנות שלי למה שכתבתי, אכתוב.

זו פרשנות דומה לכוונה המקורית שלי בסיפור. כמו שכבר כתבתי, אם תרצי אני יכולה לכתוב את הפרשנות המקורית שלי למה שכתבתי, אבל לפעמים אני מעדיפה להישאר בחוסר ודאות לגבי דברים שקראתי ולנסות לנתח אותם בצורות שונות, לכן אני לא רוצה להרוס לאנשים שמעדיפים לנתח כל דבר לפי ראות עיניהם- אין כאן "נכון" או "לא נכון".

אני שמחה שיש עוד מישהי שאוהבת שימוש רחב בסמלים ביצירות ספרותיות. אם קראת את "יום נפלא לדגי בננה", אני בטוחה שאהבת אותו.
יש כאן הרבה סמלים, החל מהמשקפיים, וכלה בריצה ובמברשת השיער. בכל פרט כזה השקעתי מחשבה וחשבתי מה הוא ייצג.
תודה רבה על השיתוף בפרשנות!

תודה לך על האפשרות לחפירה :)

בהכל? הכל הכל? כלומר, יש לי סיפורים שממש השקעתי בכל פרט, ויש כאלה שהפרטים מתגלים לי. כמו מעין ניתוח פסיכולוגי של עצמי לפי הקטע.
זה מאוד קשה לעשות דבר כזה, ורק על זה מגיע לך כל הכבוד! :)

תודה רבה. אציין שהסיפור הזה לא כל כך ארוך, ובלאו הכי רואה את העולם מלא בדימויים ומטאפורות, לכן מחשבה על פריטים קטנים כסמלים היא לא משימה קשה כל כך עבורי, ואני לא מקדישה לה יותר מדי מחשבה. כשלמדנו על המהפיכה הצרפתית, למשל, השוותי מיד את הכיתה שלי למעמדות בצרפת. אני משווה דברים לדברים אחרים באוטומטיות, וזו הסיבה ש"העולם הפנימי" שלי הוא מאוד צבעוני ומהנה, לדעתי. זו אחת מהסיבות שאני לא נוהגת להשתמש בטלפון- הוא הורס לי את העולם הדימיוני והנעים שלי, ולוקח אותי לעולם ריק מתוכן. לא הייתי רוצה לחיות כמישהי שלא רואה את העולם מלא בדימויים.

הייתי מסכימה או מתנגדת, אבל בגלל שהפלאפון שלי תמיד כבוי\על שקט בשל מחסור בסוללה\בית ספר אני מסננת תמידית אנשים ^^'

אני גם רואה דברים כאלה. לא תמיד. זה תלוי כמה אני רוצה את זה. אבל, למלא סיפור בדימויים נראה לי מסובך. לרוב, הסיפורים שלי מתחילים ממחשבה אחת, ובאמצע (גם שלי לא כל כך ארוכים) אני חושבת על עוד משהו. ואז על עוד משהו. ובסוף, אני מוצאת עוד שניים שלושה דברים שזה משליך על החשיבה שלי.
בכל מקרה, אני אוהבת את הכתיבה הזו :)