נוכחות מדומה

חיוך, קריצה, מבט מעורפל.נישוק, ליטוף, רגע מושאל.
היא נשכה שפתיה בעדינות, נושמת עמוקות ועושה פעמיה אל עברו, הוא חייך חיוך מריר והרים כוסית זעירה, לוגם את תוכנה תוך מספר שניות ומשיב מבטו אל עברה, חיוכו מתרחב חרישית.
"באה לפה הרבה?" שאל בחלקלקות, מעביר לשונו על שפתו התחתונה ומרים גבותיו בשאלה, חיוכו ערמומי ומרוצה, וזרועותיו פרושות לצדיו בביטחון.
"שני שוטים!" פקד, והברמן האיץ פעמיו בכדי לשרת את אותו אדון נאצל, האיץ פעמיו בכדיי להרוויח פרנסתו כהוגן.
הוא תפח קלות על ירכו, מרים גבותיו כהצעה ונושך שפתו התחתונה בפיתוי, היא חייכה ומצאה מקומה בחיקו, נהנית מחום גופו וסוקרת את מבטו האפלולי, מחשבותיה מתערפלות בכהות עיניו, קהות חושים, נשאבת אל אפלתו האינסופית.
הוא החליק ידו במורד גבה, מלטף גופה קלות, ספק נוגע, ספק לא, ספק מחבק ספק דוחה בקור ואדישות. הוא קרב שפתיו לאוזנה, לוחש מילים חמות ונושך תנוכה בחיוך מפתה, היא הניחה לדבר מה להתרחש- הלוא לשם כך באה, הלוא לשם כך פעלה.
לא חלף זמן מה ונעליה הושלכו לצדי דלתה, שובל בגדים עטף את רצפתה כמו כן ועיניה הבהירות נצצו באפילה האינסופית אשר אפפה את חדרה. הוא עטף שפתיה בחום שפתיו, מלטף גופה ומאיץ פעמיו. היא חייכה חיוך זעיר, הלוא זוהי מטרתה ומאותה נקודה השאר בלתי הפיך.
הוא נשק לגופה, חיבקה בחום. פרק תסכול כוזב, ונחת לצידה באנחת עייפות, שוקע בתהיותיו ומחשבותיו הערפיליות.
כאשר עזב, גופה הוטל בשלווה תחת שמיכת הפוך הרכה, חזהה עולה ויורד ושפתיה פעורות לכדי חריץ, עיניה עצומות כמלאך והבעתה רפויה וחסרת תקדים.
הוא נאנח, מניח לאדישותו לשוב, עיניו מעורפלות כקודם לכן. הוא פרע את שיערו הבהיר ונעלם כלא היה, הלוא ביכולותיו דברים מופלאים ואין דבר מה אשר לא ידע.
כאשר פקחה עיניה, נעלם כלא היה. ריחו הציף ונספג בכר אשר לצדה, ניחוחותיו משכרים ומעוררי תהייה. היא סקרה סביבתה, חיוך עקום נפרש על שפתיה. היא עשתה דרכה בנתיב שגוי- לאחר אותו האירוע, דבר לא שב להיות כשהיה. הלוא מאותו הרגע- נשאה ילדו ברחמה, והוא איננו עוד, נעלם כלא היה.