נשמות אבודות

אני מסתכל מהצד, רואה איך מה שעבדתי עליו זמן כה רב מתפרק, במהירות.
אני מסתכל מהצד, מרגיש את הכאב שלו עמוק בתוכי, נובע ממני.
אני מסתכל מהצד, אבל לא יכול לעשות כלום, השטן שולט בו שליטה נחרצת.
אני מסתכל מהצד, רואה איך כל התובנות שתבעתי בתוכו נעלמות כלא היו ונשארת רק אשמה עמומה.
אני מסתכל מהצד, חושב מה אני יכול לעשות, כשהזמן מתבזבז ומאיץ בהתקדמותו.
אני מסתכל מהצד, רוצה לצרוח לאותו אחד שיעצור, אבל הוא, כמובן, לא יכול לשמוע את הזעקות.
אני מסתכל מהצד, מביט מידי פעם במאזניים, ומשקולות הרוע כבדות יותר ממשקולות הטוב.
אני מסתכל מהצד, מרגיש את הכאב החד של המוות, שהחליט לקחת אותי חזרה לרקיע למשפט על חוסר יעילותי.
אני מסתכל מהצד, פורש כנפיים ולא מביט לאחור יותר, רק מצטער על ההזדמנות שהתפספסה.
אני כבר לא מסתכל, רק בורח מהשליחות שלא קיימתי כהלכה, מבין שהנשמה הזו כבר אבודה.