האם צריך להיות חלק מן העולם

למי אכפת ממני? למה מי אני בכלל. רק עוד ילדה מטומטמת בעולמנו הדל. זה מה שאני חושבת לעצמי בבקרים, כך בכל בוקר מתעוררת מסיוטים.
למה לי לא למות? זאת כלל לא שטות. החיים נראים לי ממש כמו טעות. החיים חסרי טעם, חסרי היגיון. ובכל יום אני סופגת את אותו העלבון.
למה לדבר? אף אחד לא שומע. אף אחד בעולם את דעתי לא יודע.
קמה בבוקר, שומעת דפיקות, מרגישה רק כמו עוד ילדה מלאת בעיות.
אמא צועקת, אבא לא נמצא, הילד הקטן מטבע מצא. להם זה נחמד, להם זה בטוח. הם עומדים במקום מישורי ופתוח. אני מעורערת, מלאת בעיות, אף פעם לא מצאתי דרך אחרת לחיות.
הסכין שם מונחת, קרובה כל כך אלי ואני רק חושבת "אולי זה כדאי".
הסכין מחייכת, כמו מחלום ואני רק נושאת מבט באותו המקום.
הסכין לידי, קרובה לליבי, ברגע אסיר את כל בעייתי. אך הנה אני שואלת שוב האם זה כדאי? אולי להניח את הסכין ודי.
והנה הדפיקה בדלת, מאחוריה עולם. עולם בלעדי יהיה שלם, מושלם.
לוקחת סכין, מביטה בעצמי. זה האדם אליו הפכתי.