הו גברתי הנאווה

הו גברתי הנאווה,
שמלתך מתנפנפת לה ברוח, קפלים קפלים, חיננית.
וכובעך הצבעוני עם הנוצה, שחורה-לבנה צבעונית, מתעופף לו מראשך, נח על פני הגלים.
וידייך בחצאיתך מחזיקות, ורגלייך הקטנות רצות, מנסה לתפוס את הכובע הסורר.
הו גברתי הנאווה.
וידינו נפגשות על הכובע החוצפן, ומבטינו מצטלבים, מחייכים בנימוסים.
ובאצילות אני מניח, את הכובע חזרה על ראשך, ואת ידך אני לוקח, ונושק לה קלות למרות מבטך.
והערב יורד, המנורות דולקות, ואת פוסעת לך בשקט, מבלי להשמיע שום רחש,
ואת עוברת בין כולם, מושכת מבטים,
אך את שלי בליבי, את זה אני יודע, לא אתן אותך לאיש,
הו גברתי הנאווה.
ואת עוצמת את עיניי, נוגעת לא נוגעת בפניי,
ואני מרגיש מסוחרר, באוויר, ואת מחייכת ואני מאושר כי את לצידי,
הו גברתי הנאווה.