היה כדאי

השכיבו אותי לישון
בתור חסד אחרון
ועדיין הבחנתי בין סדקי הארון
במספר דמויות מבקרים מגיעות,
גם תקשורת וגם מידיעות,
כנראה לחוות במחזה
עד כלות.
הם הנידו גבות וראשים זה לזה,
איך אפשר לא למות מריח כזה
קצת חזרו לאחור, אך המשיכו לשמור
עד בוא הקברן שנשא אותי מכאן.
יישמע אולי דפוק, אך הרגשתי סיפוק
ש"סוף סוף יצאתי שחקן איכותי
שממריא לגבהים במדיום כה שרירותי
בתור מבצע כן ואמיתי"
כך אקווה שיכתירו אותי.
"בפשטות כובשת
שלפתה את הושט
הוא סחט דמעות כמו הגדולות בהופעות”.
וגם הציניקן יתמוגג על הכתב
"לראשונה בתולדותיו סוף סוף נתן את המירב”.
לדעתי היה כדאי ולו רק פעם בחיי
לזכות בכאלה תגובות נלהבות
ואתי מסכימות
ערימות הרימות
שלהן לא משנה אם אני תפל או ממולח
כי רחש כיסוסן לרגע לא נח.