יממה עם הנכד

סָבְתָא תִּקְנִי לִי!

אֶקְנֶה לְךָ הַכֹּל
כְּשֶׁתְּסַיֵּם לֶאֱכוֹל,
זֶה הַתְּנַאי!

אֲבָל לוֹ יֵשׁ פְּנַאי,
הוּא מִתְלַבֵּט,
לֹא בָּא לוֹ כָּעֵת.

כְּבָר מְאֻחָר,
נִקְנֶה מָחָר.

עוֹד יוֹם עָבַר
בְּלִי לִקְנוֹת דָּבָר.

סַבָּא תַּקְרִיא לִי!
מָה?
שִׁיר לְדֻגְמָה,
עַל הָעַלְמָה
שֶׁנֶּעֶלְמָה,
שָׁכַחְתִּי אֶת שְׁמָהּ.

טוֹב, הַסְכֵּת וּשְׁמַע.

דְּמָמָה.
נָפְלָה עָלָיו תְּנוּמָה,
עַל לֶחְיוֹ מָרוּחַ חִיּוּךְ עִם גּוּמָה,

זְרִיחַת הַחַמָּה,
צִלְצוּל הַשְׁכָּמָה,
חָלְפָה לָהּ עוֹד יְמָמָה.