לא נפלה משערות ראשו

הרב רבי יוצמח בעיר רבתי צפת
יצא לערוך קצת קניות לשבת.
יום יפה, רוח קל, השרב כבר הוקל
רבי יוצמח עובר בין עציו של הגן
ובינו לבין דן בשבחי הגנן
וחינו של אילן וקוטף לו רימון
שנראה מצוין.
וכשהביתה חוזר, שחיטה הוא גוזר על הפרי שבחר.
רובו אוכל ויתרו שומר ליום המחר.
ועמו מתגורר גם צעיר מתבגר
נכדו הנבון עם איקיו של גאון,
במין שלב בחייו,
שממעט להקדיש עיתותיו לתורה
ובזמנו הפנוי גם בועט בגמרא,
אך מאוד חרוץ בעסקי תבערה
פיצוץ וניפוץ
וכל מה שאחר כך גורם לשיפוץ.
ראה הרימון ונדלק רעיון
מדוע שלא יהפכנו רימון.
שלף מפנוכו את מה שהכיל ועדיין אכיל
וקליפתו נטל למקום של מסתור,
שם דחס לתוכה קורט חומר עכור
מליש ואפור, הוסיף נפץ, הדביק וסגר
ושם על מדף את החפץ מוגמר.
והיות שהיה כבר מדי מאוחר,
כיוון שעון לפני אור ראשון, שם לצד הרימון והלך לו לישון.
הבוקר לא אור, אך שעון כבר נעור
הבית חשוך והוא מפחד, מצפצף ורועד.
רב יוצמח נשלף מתוך החלום
וחצי מעולף ומגשש לפניו, כשהקור צורב את שתי כפותיו
בעינים סומות קרב למדף והפליא מכותיו וכל מה שעליו
ואז היה אור לרגע קצר ורעם מוזר והחושך חזר.
ושחים הפיקחים שממצים לקחים
מי שאיננו רואה את אשר לפניו ולקח לא דש באחורי נכדיו, אל יתפלא שהוטח על הגב וקליפות אדומות מזדקרות מפניו.
ולעומתם מאמינים משתבחין ואומרים
גדולה מצוה שבאה מתוך עברה
כי הנכד היום גדול בתורה מעמיק בגמרא
אמריו מופצים ושיעוריו מפוצצים בשלל מעריצים
ונשמות אבודות שסופרות רק עובדות
מוזמנות לחזות בקומץ שערות דבוקות לקירות
שכן ארצה לא נפלה גם לא שערה.
האל שעם כופרים שורף את הקשרים
לצדיקיו שמור קו עם תמיכה טובה בגב.