מָתַי אַתָּה מְאֻשָּׁר?

כְּשֶׁיֵּשׁ לְךָ כָּל מָה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה,
כְּשֶׁמִּמָה שֶׁיֵּשׁ לְךָ אַתָּה מְרֻצֶּה,
כְּשֶׁאֵתְּ מָה שֶׁחִפַּשְׂתָּ אַתָּה מוֹצֵא,
כְּשֶׁמִּי שֶׁאַתָּה אוֹהֵב נִכְנָס, וּמִי שֶׁאַתָּה לֹא – יוֹצֵא,

כְּשֶׁאֶת סִפּוּקְךָ אַתָּה מְרַצֶּה,
כְּשֶׁאִישׁ נֶגְדְּךָ אֶת פִּיו לֹא פּוֹצֶה,
כְּשֶׁאַתָּה מְנַצֵּחַ בַּמִּקְצֶה,
וְאִם נִפְגַּעְתָּ – כְּשֶׁאַתָּה מְפֻצֶּה,

כְּשֶׁנּוֹשֵׂא מֻרְכָּב אַתָּה מְמַצֶּה,
מְעַבְּדוֹ לְמַצֶּגֶת וְעָלָיו גַּם מַרְצֶה,
כְּשֶׁאֶת גְּבוּל הַסְּבִירוּת אֵינְךָ חוֹצֶה,
כְּשֶׁבִּנְתִיב חַיֶּיךָ עוֹד לֹא הִגַּעְתָּ לְקָצֶה.

וְאִם אַף לֹא אֶחָד מֵאֵלֶּה מַתְאִים,
הַכֶּנֶס אֶל פִּיךְ מַשֶּׁהוּ טָעִים,
אוּלַי זֶה יִפְקַח אֶת עֵינֶיךָ,
וְיוֹסִיף מְעַט אֹשֶׁר לְחַיֶיךָ.