עת דודות- אידיליה

דודתי זו דודה ברכה
ששוכנת לה מזרחה
קצת ימינה מבואך
לאזור אליו פוזל
חלק מעמי ישראל,
היא אף פעם אינה נחה
וקומתה איננה שחה
כשהיא צועדת וחותרת
כמו מכונה שלא עוצרת,
כמו גלי ים בזעפם.
אחר גבה מגחכים,
שהיא מין מין של לא יוצלחה
וכישוריה מוכחים
רק בקילוף של תפוחים,
אך חייבים גם להודות,
שיש לה כמה מעלות
במידותיה הגדולות
כשמתחילות לצוף תלונות
על הדוד ראובן הפוחז
שמגדל זקנקן של עז
ומתמסר לכל ריגוש
עם מצפונו מזמן נטוש
ומעוקר מעקרונות
כשהמדובר בשלל בנות.
היא מפרידה בין הערפד
לקרבנו המפוחד
ומדחיקה אל הארון
עד לאחר שיירגע ואז יוכל לצאת לישון.
ובעתים, שנסחפים לכל אותם הדיבורים
במסבאות בין הגברים
וויכוחים בין התפרים
מתלהטים לשפת תנועות
אזי הדודה מגיעה
ובסיוע שתי זרועות
היא מדכאת את המהומה
ונסוגה עם השלל
כשהדוד ראובן מקופל
ומחרחר לו על שכמה.
אם היא וראובן מוחזקים
כאנשי עסק מוצלחים
זה המשקה, שהם רוקחים
מכל קליפות התפוחים
והדוד ראובן מזקק
וגם לוגם כשמתחשק
ואחרי מנין כוסות
כשכבר אינו יכול לספור
בעוד ברכיו כמעט קורסות
אך כמובן עוד לא שכור
הוא מתכרבל וקצת נרדם
ודאי לרגע מן הסתם
ואם גם ברכה לא נרדמת
בכורסה מול המכשיר
היא מטילה עליו שמיכה בלי לנסות ולהעיר.