_brave_
מממ זה מביך חח אבל כל זה עלה לי אחרי שראיתי את הסדרה ״אמונה״ ואז פשוט שפכתי את כל שערת הרגשות וזה מה שיצא...

׳החרצית- פרח הזהב׳

_brave_ 19/09/2013 927 צפיות 3 תגובות
מממ זה מביך חח אבל כל זה עלה לי אחרי שראיתי את הסדרה ״אמונה״ ואז פשוט שפכתי את כל שערת הרגשות וזה מה שיצא...

״החרצית- פרח הזהב״ 

״מהקרב אתה חוזר,
עם אותו חיוך קבוע,
טוען שניצחת והכל בתוכך רגוע.
אומר שהמתים היו עלובים,
אותם היה קל לחתוך,
מספר על ניצחונות,
עם אותו חיוך נבוך.
ואני רק בך בוהה,
שמחה על קיומך,
אך ביני לביני תוהה.
כמה לך קשה לראות מתים?,
כיצד אתה מצליח לשמור על
שמחת החיים?,
ואילו הייתי שם, באותה נקודת זמן,
האם יכולתי להיחשף לאמת המסתתרת כאן?.
כאן, בליבך הטהור, התמים, הצעיר.
שחווה יותר מידי כאב,
יותר מידי צער, 
והוא לבדו בשקט דואב.
אני מניחה את ידי על לחייך,
חשה בחום שגופך מקרין,
שפתייך מתוחות בחיוך מזמין.
איני מצליחה להתאפק,
ידי סביב צווארך נכרכות,
את ראשי אני קוברת, 
בהדרגה הדמעות זולגות.
מכתימות את המדים המטונפים,
אותם נשאת בגאווה,
עם הדם שאיננו שלך,
הדם השייך לאותם אויבים.
ואותה הבטחה אתה ממשיך לשנן באוזני,
שלא משנה דבר, תמיד תגן עלי.
אז אל לי להישאר רחוקה,
עלי לאחוז בידך, להיות קרובה,
לא למוש מצידך.
אתה מוחה את דמעותי,
בעוד אתה זקוק לממחתה בשבילך.
אז אני שוב תוהה,
מתלבטת, מתפתה,
לשאול האם אתה בסדר?,
האם אתה באמת בסדר?…
שואלת את עצמי,
האם בכנות תענה לי?,
והאם אתה יודע?,
כיצד ליבי נחמץ כשאתה עוזב…
עוזב מבלי להיפרד,
ללא חיבוק או נשיקה,
כולך בטוח באותה הבטחה נושנה,
בכל פעם חוזרת היא על עצמה.
שתחזור,
שלם ובריא,
שתחזור,
כדי להיות כאן עימי,
בשבילי,
למעני.
כל דמעה שונה במשמעותה,
ואת דמעותי אני שוב מוחה.
משתוקקת לעשות משהו קטן למענך…
ידי מגששות אחר הגבעול,
ידי רועדות, אך מהן הוא לא ייפול.
אני מניחה אותו בכף ידך,
אתה רק בי מביט בשתיקה,
עיניך נעוצות בי בשאלה.
רק אז אני מחייכת,
שמחה מתחושת ההקלה המתפשטת.
פרח החרצית, צהוב ונוצץ על עורך,
אתה מקרב אותו אל אפך,
שואף וממלא את ריאותך.
נאנח ומבין,
החרצית מסווה את ריח הדם,
הדם שתפור על מדיך,
הדם המכתים את ידיך.
ובלילות אתה יושב,
מביט באחותך לנשק, החרב.
מלמל שאתה עייף,
עייף מלאחוז בה,
היא נעשית כבדה לך, אתה אומר.
אומר ושותק, משלים עם הגורל,
וברצוני רק לעלות לך את המורל.
ואתה אינך שוכח,
בכל פעם שאתה עוזב,
אותה עימך לוקח,
שוב מבלי לומר מילה,
שוב ללא חיבוק או נשיקה,
שוב עם אותה השתיקה.
ובכל פעם שאתה חוזר,
פרח חרצית לך אשאיר,
על מנת להסוות את הריח,
לראות איך חיוך פורח.
לנסות למחוק את שאירע,
להסוות את צערך, 
לרכך את ליבך,
ולהזכיר לך שאתה עדיין אתה,
ושאני לצידך,
אני לתמיד אוהב אותך.״


תגובות (3)

אני במשך 20 דקות חיפשתי משהו מעניין לקרוא,עד שלפתע נתקלתי בשיר שלך.
אני לא יודעת אם את מודעת לכישרון העצום שיש לך.
בעיניי השיר הזה מקסים! :)
כמה רגשות יש בשיר אחד,החרוזים קלילים,המילים,קטעים שבעיניי היו ממש מרגשים.
והמשפט האחרון סגר את השיר שלך,ב-וואו אחד גדול! ודמעה קטנה שזגלה מעיניי (זה היה עצוב).
את בורכת בכישרון,ואני מאחלת לעצמי לקרוא עוד שירים שלך.
כי השיר שלך השאיר אותי פעורת פה.תודה לך :)

19/09/2013 11:06

אופ, לקחו לי את התגובה -,-
אבל את יודעת כמה אני מתפלאת תמיד מהכתיבה שלך, היא מנוסחת היטב ותמיד מרגשת. אני פשוט קראתי כל מילה ומילה לאט, רק שלא יגמרו..
זה מקסים ♥

19/09/2013 11:37

אני לא יכולה לתאר במילים את האושר ששתי התגובות האלו גרמו לי, פשוט תודה :)

19/09/2013 13:09
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך