הדיכאון של הבוקר

הדיכאון של הבוקר.- לפני שאתה מתעורר ונהיה קצת יותר חם בחוץ. הדיכאון של ה,גג חצי שעה, הראשונה של היום, או אפילו רק לדקה או שתיים. כשאתה שוכב לך במיטה, עטוף בקרום שמיכה ובשיריי חלומות.- שואל את עצמך, למה התעוררת? ומה לכל הרוחות יש לך לחפש בעולם הקר והרועש שבחוץ? עבודה? לימודים? כסף? אנשים? אוכל?.- בשביל מה?, הרי אין לך צורך בכל הדברים האלה. כל מה שאתה רוצה, זה רק לעצום שוב את העיניים, ולחזור לישון. להתעטף שוב בשמיכה, לחזור פנימה אל המקום הבטוח והנעים, ושיזדיין כל מה שבחוץ…
אבל משהו מניע אותך.- כח ההרגל, או מחשבות של מה יגידו לך בעבודה אם לא תקום, או העובדה שבתאכלס אתה כבר במילה חצי ער.- לא ברור למה בדיוק, אבל אתה מכריח את עצמך לקום ולעשות דברים. כל תנועה של הגוף היא מלחמה, וכל רגע של לעמוד על הרגליים עם עיניים פקוחות הוא סבל. והתחושה היא, שהחרא הזה ילווה אותך לאורך כל היום.- ילווה אותך לנצח…
אבל זה לא. עוד כמה רגעים, או עוד איזה חצי שעה, אתה תתעורר, ויעשה חם בחוץ, ואתה שוב תחייה את החיים האלה, ותעבוד ותאכל בלי לשאול למה. ובסוף היום, תקבע לך להגיע ליום עבודה נוסף, וכשתדע באיזו שעה את צריך לקום, תחשוב "נסתדר".

כי את הדיכאון של הבוקר שוכחים, וזה הפרדוקס.- כמו אישה שיולדת שוב ושוב, ושוכחת בכל פעם מחדש, כך גם אתה, תכניס את עצמך למצב הנורא הזה יום אחר יום. כי את הדיכאון של הבוקר שוכחים. ואז, בכמה דקות הראשונות האלה של היום, אתה מקבל שוב את כל החרא הזה על הראש.- כל פעם מחדש…