סתם משהו שכתבתי

רצתי, רצתי לאן שרגליי נשאו אותי ראיתי את הבניינים אשר עמדו להם שם
ובתוכם אנשים ישנים שבעייתים הגדולה ביותר היא שכר דירה או הילדים
והם אפילו אינם חולמים שיש מחוץ לבתיהם ילדה שרצה כול עוד נפשה בה דבר
שיכול לא להימשך עוד זמן רב, לא מכוון שאני אפסיק לברוח אלה מכוון שנפשי
תפסיק להיתקיים "אני עוד אתפוס אותך!" נשמע קולו נישמע בין הבניינים,
המשכתי לרוץ ולרגע ראיתי רק שחור ואז הבנתי את מה רואות עיניי זה היה מבוי סתום
והוא כנראה נהנה מן הידיע שהוא עומד לסיים את המלאכה אשר החל לפני שנים
רבות מאוד, להרוג את כול משפחתי , אבי מת ראשון וכשנה אחריו מת אחי חשבנו שהוא יפסיק
אך לא, לפני כחצי שנה הוא רצח גם את אימי היקרה ועכשיו רק אני נשארתי וגם זה לא לזמן רב,
ידעתי שהוא תכף יגיע וידעתי שהוא לא יותר עד שאני אשכב עמוק בתוך האדמה החשוכה
או עד שדבר זה יקרה לו כך או כך מישהו צריך למות ואני כבר ראיתי מספיק דם נשפך לכול חיי,
רובו של משפחתי או של אנשים חסרי ישע שעמדו בינו ובין מטרתו "את יודעת שלא תוכלי לברוח"
הידהד קולו בין בבניינים,אני כבר ידעתי שאין אפשרות בריחה ממנו אז החלטתי לעמוד מולו,
לא שדבר זה, יעזור לגורלי המר, אך החלטתי שזה שווה ניסיון , נעמדתי כך שגבי פונה
אל הקיר כך חיכיתי לצייד, אף אחד אינו יודע מה שמו, יודעים איך הוא נראה שערו
שחור כמו הלילה ועייניו שחורות שלא מסגירות שום סימן לחרטה על כול הדברים שהיה אשם
להם בחייו וכמובן אומרים שידיו אדומות מן דם קורבנותיו אבל אלה רק שמועות כי מי שראה אותו לא
נשאר לספר על כך, חוץ ממני כמובן וגם שעתי תכף תגיע "אני רואה שהגעת אל הסוף" אמר הצייד
"הסוף הוא תמיד התחלה של משהוא חדש" עניתי לו בתגובה"במקרה זה, ההתחלה היא העולם ללא
אלכסיס, נכון?" אמר הצייד "כי המוות אינו מחכה לאיש כמו שאת יודעת" הוסיף ואמר הצייד
"אם כך, זמנך הגיעה" אמרתי ובמהירות שלא ידעתי שקיימת בי לקחתי את סכינו ונעצתי
אותו בו עד ניצב הסכין בדיוק במקום שבו אמור להיות ליבו ואני אומרת אמור להיות כי אני לא בטוחה שליצור זה
יש בכלל לב. "אני ידעתי שתהפכי ליורשת מתאימה" אמר הצייד וחייך, אלו היו מילותיו האחרונות
ואני עמדתי משותקת בקור וראיתי כיצד חייו אוזלים ממנו ולמרות שהוא היה אדם נוראי, עדין היה עצוב
לראות חיים גזלים ממישהו גם אם אתה הוא זה שגזל אותם