פיטר פן

אוי, ממש ממש תודה •^^•
אולי זה בגלל שבעצם, אני ממש ממש לא רוצה להתבגר. זה דבר די מפחיד, בצורת הסתכלות מסויימת.
ואני ממש שמחה שזה עוזר. וגם אם לא, זה מה שניסיתי לעשות.
ו..אני מניחה שאנחנו סוג של ידידות. אין לי בעיה גם לדבר איתך במייל או בסקייפ (ברגע שאני אזכר בסיסמה).

ססמה זה דבר מרגיז.

בלי אזכורים של האחים גרים הם עושים לי סיוטים בלילה.
הם סוטים סדיסטים חולניים!!!

אבל אני אוהבת סוטים סדיסטים חולניים :[

אלו לא האחים גרים בכלל, אלא איזה מישהו אחר עם אותיות ושם משפחה או משהו כזה.
תודה. ממש ממש תודה.
ולא, לא ידעתי. אבל באמת תהיתי מדוע הם לא מתבגרים. למען האמת, זה דווקא די מעניין. כלומר, האם לא צריך בגרות כדי להרוג? או שדווקא הילדותיות היא זו שממאנת להשלים ולקבל את הבלתי נמנע?

אני לא לדברת עבריתסקיי.
ואני יודעת שאלו לא האחים גרים, הם היו גרמניים, אבל פיטר פן זה צרפתי

חיפשתי בויקיפדיה באנגלית וראיתי שכתוב שם משהו על זה שכשהם מתבגרים הוא "מדלדל אותם".
עכשיו נותרה רק התהייה איך ייתכן שכולם בנים.

תודה גם לך :)
האמת, שזו הפעם הראשונה שאני מסתכלת על הצל (מפיטר פן) בצורה הזו. בתור אחד שכבול לפיטר פן.

נכון!!! למה לנטוש את יוקי?! היא שלג ביפנית!

את לא רותחת, כועסת, נזעמת, מרוגזת ודורשת דין וצדק? :p
התייחסתי אלייך ;)

אז עכשיו להתייחס אלי. או יותר נכון לקטע שכתבתי שהוא לא פריקה.
והנה הפריקות שלי, שתוכלי להתחמק באלגנטיות:
פריקה.
קרן אור [או משהו כזה]
אמא
לכי לקרוא, אולי הכישרון שלך יטפטף על הפרופיל שלי

לא רק לך, אני לא מבינה מה הטעם בלגדול. והאמת שבהיותי קטנה לא קראו לי הרבה ספרים ולא ראיתי הרבה תוכניות קלאסיות או משהו, אז את פיטר פן הכרתי בשנים האחרונות ולא קראתי עדיין את הספר, אני רק מכירה את קו העלילה הכללי. ובכלל, אני מעדיפה אליס בארץ הפלאות. בלי עלילה, בלי מסר, פשוט שם בשביל ההנאה שלי והפסקת החשיבה לכמה דקות
דרך אגב, יש לי חידה
מה משותף בין עורב ושולחן כתיבה?

אני לא זוכרת בדיוק, אבל נראה לי שבשניהם אין את האות מ'..
וזה לא שהייתי נגד פיטר פן – פשוט לא הייתי נגד קפטן הוק.

אני יכולה להבין את זה. הרבה פעמים אני רוצה לגדול, ולהתבגר, ולהיראות מבוגרת. כשאומרים לי שאני נראית גדולה יותר ממה שאני באמת זה מחמיא לי. מצד שני, אני בהחלט מעדיפה להיות בת שש לנצח מאשר להיות בת שש עשרה לנצח.

בשניהם יש ש'.

איך בשניהם יש ש'?
וסטינגריי אני חולקת על דעותייך. עדיף להשאר תמימים ולהיות מוגבלים בהמון דברים לנצח?
או להיות חכמים, בוגרים ואחראיים עם כמה הפצעי פגרות, תעודת זהות, מותרות להמון דברים. אפשרות להנות יותר. פה בדיוק אמור לבוא הסיפור 'רציתי'

במילה שניהם
יש ש'

כן, זה מה שהיה.
נו, בשניהם יש גם מ' :P

ולמען האמת, כשאני משווה בין השניים זה בהחלט מה שאני מעדיפה.

לא ראיתי once upon a time, אבל פיטר זה אחד מהאלה שרודפים אחריהם, לא?
בכל מקרה, ממש תודה :)

האמת שלא ממש.
פיטר שם הוא ילד רע (שאני אוהבת אותו נורא נורא. חחחח)
והסיפור שלו עם הצל זה סיפור ארוך של כל העונה השלישית, בגלל זה הקטע הזה ממש הזכיר לי אותו.

רגע..
אה, נכון. זה לא אחד מהשניים שרודפים אחריהם.
חברות שלי הכריחו אותי לראות קצת – אבל רק מהעונה הראשונה. אני יודעת שבעונה השנייה מתברר שהם צריכים אבק פיות בשביל להחזיר את כולם, ופה הוא בטח נכנס :)

האמת שפיטר פן בעונה השלישית.
חבל שהפסקת בעונה הראשונה. היא העונה הכי יפה!!
(דרך אגב אם התחלת את העונה הראשונה, אז צ'ארמינג וסנואו – ג'ניפר וג'וש- במציאות התחתנו, ונולד להם בן שבוע שעבר) :).

אני לא חושבת שזה בדיוק סיפור. זה קטע. יש בו כמה דברים:
1. הדובר מרגיש שהוא לא עשה דבר בחייו וכי הוא כה בודד שאפילו הצל שלו אינו חפץ בחברתו או בהליכה בדרכו.
2. הדובר מצד אחד לא ממש מחבב את דמותו של פיטר פן, ומרחם על קפטן הוק. הוא מתרגל להיות יותר כמוהו מאשר פיטר פן, אם כי לבסוף הוא כן רוצה להיות כמוהו. אולי זה בגלל שאני באופן אישי הסתקרנתי מאוד מקפטן הוק ומעולם לא שנאתי אותו או החשבתי אותו לנבל.
3. לאט לאט, בלי שהדובר מבחין, הוא הופך בעל כורחו לתנין המתקתק. הוא הופך למשהו שכולם נרתעים ממנו. הזמן הוא משהו שהדובר שונא, והוא בעצמו הופך לו. הוא הופך לדבר שהוא אינו רוצה להיות.
4. כשהדובר מאבד את הצל שלו, את זה שכביכול חייב ללכת אחריו, כנגד ההיגיון הוא רוצה לבקש מאחרת שתתפור (למעשה תכריח) את הצל להישאר במקומו. הוא עדיין לא מבין לחלוטין שהצל הוא למעשה ישות עצמאית ובעלת זכות לחופש, אבל מצד שני הוא לא רוצה להטיל על הארחת את האשמה. ייתכן והוא כועס על כך שאם היה מבקש ממנה – היא הייתה נעתרת לו מהר מדי. שהיא צייתנית ומסורה מדי.
5. ושוב, המעשים שלו נעלמים. כאן הוא מתחיל להכיר מעט בכך שלצל שלו יש דעה ועמדה. הוא תוהה האם מעשיו 'נעלמים' בהשוואה לזה שהוא חשב ל'רק צל', או שהם באמת לעולם לא היו משמעותיים.
6. לבסוף, הוא מבין ומתחרט על כך שמעולם לא הבין וחשב על רצונותיו של הצל, ולמעשה מעולם לא הכיר אותו. הצל מעולם לא היה מה שצל אמור להיות – שובב, חשוך, צייתני ונגרר – כיוון שמעולם לא היה כזה, אלא הוכרח. בדיוק כמו בעליו. הצל הוא בכלל לא צל, אלא אור ירח. הוא אינו 'מעצבן' ו'מרושע' כמו שחשבנו שהוא.
7. לבסוף הדובר מביע תקווה לחזור ולהיות ילד קטן, לחזור לתקופה בה הכל היה חלק מספר האגדות. אולי אפילו לנורמליות מסוימת, בכך שהוא נכנע ו'מסכים' לרצות להיות כמו פיטר פן.

מקווה שזה לא ארוך ומסובך מדי. :)

*ארחת=אחרת

ובהמשך ל-6: הוא עדיין מאמין שזה שהמעשים שלו הם אלו שלא משמעותיים הגיוני יותר משמעשיו של הצל יתעלו עליהם. כלומר – הוא עדיין מפקפק בצל.

כולם טובים. אני חושבת אפילו שזה יותר. הוא מדהים.

בכל מקרה הייתי מזהה אותך בזכות הסיפורים שלך :)
ואני ממש שמחה שההערות האלה באמת עוזרות לאנשים ^^