ציאניד

בתור סוכן, לימדו אותי שאף פעם אסור להשאיר קצוות פתוחים, שאפילו קצה החוט הכי דק עלול להוביל את האויב לחשיפתי. לימדו אותי שאסור להשאיר שום פיסת מידע שעלולה לחשוף אותי, שעלי להשמיד את כול העקבות. ובמיוחד לימדו אותי שאסור לבטוח באף אחד עם מידע רגיש, אפילו לא בעצמי… לימדו אותי שאם מישהו יודע מידע רגיש, המידע נמצא בסכנת ההיחשפות הכי גדולה, אסור לסמוך על בני אדם עם מידע רגיש, הם בוגדניים מדי, ולכן, יש לחסל את כול מי שיודע מידע שעלול לסכן משימה או סוכן באם ייחשף. בני אדם הם בוגדניים, כך לימדו אותי, אפילו אני עלול לבגוד בעצמי, אם אנשי האויב ידעו איך לתמרן אותי נכון, כך הזהירו אותי. כך לימדו כול סוכן שטח בסוכנות הביון המרכזית. הלקח לחיים הגיע ביחד עם גלולת ציאניד שניתנה לכול סוכן כחלק מהציוד שלו לפני היציאה למשימה, "אם תיתפס, אתה בסכנה שיחקרו אותך תחת עינויים, ואז המידע שאתה יודע בסכנת היחשפות, אז תחסוך לעצמך את העינויים ותחסוך לסוכנות את כאב הראש, אם תופסים אותך, תבלע את הציאניד." כך אמרו לנו בתוכנית ההדרכה לסוכנים.
גלולת הציאניד הייתה מוחבאת בתפר פנימי בכיס החולצה שלי, אך ידיי היו קשורות מאחורי גבי ולא הצלחתי להגיע אל הגלולה. ידעתי שהמידע שאני יודע נמצא בסכנת היחשפות, תפסו אותי ובעוד מספר דקות יובילו אותי מתא הכלא בו אני נמצא אל חדר העינויים. אני מוכרח להגן על המידע, אני מוכרח למצוא דרך להגיע אל גלולת הציאניד.