צנצנת הפרחים

הקטנה מביאה לה פרח כל פעם אחרי שפוגעת בה.
כבר כשהעצבים מתפרצים היא רצה לגינה וקוטפת פרח חדש, היא מגיעה מקללת אותה צועקת עליה ובסוף מעניקה לה את הפרח ומשפילה מבט.
היא סופגת מימנה הכול כי היא אישה חזקה וכי היא אוהבת אותה יותר מכל דבר אחר בעולם הזה.
היא מנגבת את דמעותיה ומוסיפה את הפרח לצנצנת הענק שמלאה בפרחים ועל הצנצנת רשום ״הפרחים של אמא״