קול צעדיה המהדהדים.

קול צעדיה הדהד בדממה.
היא הייתה יפהפה, יותר מכול אחת אחרת שאי-פעם
הגיעה לנשף הזה.
שערה הערמוני, היה פזור על עורפה והשתלשל בגלים
עד מותניה הצרות.
עיניה הכחולות, אשר אינן מפסידות דבר,
מעוטרות בריסים ארוכים וכהים.
שמלת הייתה פשוטה, בצבע ורוד פנינה.
איש לא יכול היה להוריד ממה את העיניים.
והעובדה שהיית המקור היחיד לרעש בחדר,
לא עזרה בעניין.
אם כי, יותר נכון להגיד כי נעליה הן האשמות.
אתם בטח חושבים שאלו היו צלילים של נעלי עקב
הפוגעות השיש,נכון?
ובכן, טעות.
הצליל היה של נעליים כבדות בהרבה.
הרגע שהיא החלה לרדת במדרגות, היה אפשר לראות
כי האשמים לרעש, הם הנעליים הצבאיות שלבשה.
כאילו אומרת, לא חשוב כמה אני נראית כמוכם,
או מדברת כמוכם,
אני לעולם לא אהיה אחת מכם.
אני תמיד אהיה שונה.