קור לב
ויש את הערבים האלה שבא לה להיכנס הביתה ושמישהו יחכה לה בו. שיגיד לה:"התגעגעתי אלייך" למרות שראה אותה באותו הבוקר. ושהוא יספר לה איך היה לו היום ומה שלומו. והיא תקשיב ולא יפריע לה שהיא לא במוקד עכשיו כי פשוט באמת חשוב לה לדעת מה שלומו. והם יאכלו ביחד ארוחת ערב, לפעמים יכינו, לפעמים יזמינו, אבל הוא ישתדל שלא, אוהב את המטבח. ויחליטו איך בא להם להמשיך את הערב ועם מי. לפעמים פשוט כל אחד עם עצמו. לפעמים הכי ביחד. ובבקרים שהוא יכול להתחיל לעבוד קצת יותר מאוחר הם יכוונו שעון לממש מוקדם וייצאו להליכה על הים, ולמרות שהוא רץ מרתון הוא מוכן להאט את הקצב בשבילה. עם תוכנית סמויה לגרום לה גם לרוץ איתו.
בזמן האחרון הם מתרבים הערבים האלה. מתחילים להשתלט לה על הראש. מוצאת את עצמה קופאת מקור. ממלאת באובססיביות בקבוק חם בשביל לחמם בין הרגלים. מתכסה בשמיכה המפנקת שלה ושוכבת בלי לזוז כדי לא לתת לקור הזדמנויות לחדור אליה. ואפילו שהיא מתה מרעב כמעט, היא פוחדת לצאת החוצה. מעדיפה לסבול את הרעב ולא את הקור.
החורף הזה היא דווקא החליטה שהיא תנסה לקבל אותו באהבה. בעיקר כי הבינה שגם לשמש מגיעה מנוחה. אבל היא באמת סובלת. גם כשהוא מנסה להתחבב עליה היא פשוט יודעת שאין לו סיכוי. אין לו שום מקום בלב שלה, כל עוד קיימת לה השמש.
ולפעמים היא מרגישה כאילו היא נולדה לפנסיה. הלעבוד הזה קצת מפריע לה לחיות. יש לה מזל או שלא, תלוי איך מסתכלים על זה, אבל יש מי שתמיד בסופו של דבר דואג שהיא תקבל את כל מה שהיא חפצה בו. וככה כבר חצי שנה או יותר מרגישה שהיא על גג העולם. חוץ מהערבים האלה שבא לה להיכנס הביתה ושמישהו יחכה לה בו. שיגיד לה:"התגעגעתי אלייך".
תגובות (6)
ממ
יש קצת יותר מידי פירוט מיותר לדעתי. כל המטרה היא לא לכתוב יומן. את רוצה לגרום לכל אחד לדמיין את השלמות שלו- את מבינה את זה? אז פשוט במקום לפרט ככה, אולי פשוט צריך לחשוב על דרך חכמה לגרום לכל אחד עם הטעם המיוחד שלו להתמלא בחום המיוחד הזה והגעגוע לכמיהה אנושית. יכלת לעשות יותר טוב.
זה רעיון שהתחברתי אליו מאוד. מרגיש אמיתי. מה שיפה במה שאת כותבת זה שזה מעורר מחשבה. האתר די מת אין ממש מגיבים אז אל תתבאסי. יש פה גם אנשים טובים, רק צריך לפתח איתם ^^
העברת את הרעיון חוץ מזה בצורה די מקורית וטובה, לא ראיתי את זה בא.
זה נשמע מקסים! בטח חלום שכול אחד שיהיה מי שידאג ויואב אותו, אבל את הסוף לא הבנתי מה? זה כאילו בגדר חלום?, למה היא שואלת את עצמה שוב אם היא רוצה לחזור לבית מלא וחם ואו לבית ריק?, לא הבנתי, כי תקשיבי גם בחורף וגם בקייץ שיש משהו שבאמת אוהב אז תמיד חמים ונעים, אבל אם אין אז תמיד קר, קפוא, ואני יודעת מה אני אומרת, אז פשוט לא הבנתי היא שמחה מי תוך פנטזייה כול שהי או מי תוך המציאות?, הסוף כאילו גרם לזה להראות כפנטזייה, לא יודעת, בכול אופן את כותבת יפה מאוד מוכשרת, וברוכה הבאה, אני אשמח לקרוא בעתיד עוד יצירות שלך, אני בטוחה שאת מסוגלת להרבה . לליט
מדהים.
פשוט מדהים ואמיתי.
הזדהיתי מאוד מתוך המקום שלי.
תודה!
שווה את הקריאה, בהחלט שווה את הקריאה. ממש אהבתי. אני מזדהה איתך מאד, רואים גם שהקטע בא מהלב. ו… על קטע שבא מהלב, אין להתווכח. אבל, בואו נומר שאני בנאדם שלא מקשיב לציטוטים ומשפטים טיפשיים. אין להתווכח על קטע שבא מהלב, אבל אפשר להוסיף הערות. ממש אהבתי את הרעיון של הקטע, תיארת את הכול בצורה ממש יפה ועם אחיזה מציאותית, אבל… אם היית מוסיפה עוד משהו חוץ מן התיאורים, הקטע היה נראה הרבה יותר טוב. התיאורים מדהימים ומוסיפים קסם לקטע, אבל אם היית מוסיפה עוד איזה דיאלוג קטן או משהו בסגנון, הכול היה נראה אחרת, לטובה. נראה שאת כותבת פה לעצמך (לא שזה לא טוב!) ואשמח אם תסבירי לי אם כן או לא. נראה כאילו את מספרת על עצמך, כאילו את מדברת אל מישהו שלא קיים. כאילו את בחלום. נתת לי הרגשה של "חולמת על משהו לא אפשרי, רוצה במשהו שלא יתגשם לעולם, מספרת את הדברים האלו רק לעצמה, שומרת בלב" או משהו כזה. האם זה נכון? בכל מקרה, אהבתי, זה מרגיש כאילו הוספת קסם לקטע. התיאורים מהממים ומוסיפים אמון ואחיזה מציאותית לקטע, הרעיון מקורי ויפה ביותר, והכתיבה שלך גם מקסימה.
*מצטערת אם חפרתי*
תודה על התגובות.
על כל מילה!