קחי עוד נשימה

אני נחרדת .
מוצאת את עצמי במקום גבוה , מרוחק , נוגעת בשמים הכחולים .
העננים כבר לא מחייכים אליי, יש שם איזה ענן גדול ואפור –הוא מפחיד אותי.
אני עומדת שם בוהה בעננים מישהו מוכרח להסביר לי מה עושים במצבים כמו זה .
אני שומעת את העננים מצחקקים עליי .
הרוח מעיפה לי את השיער לאחור ,אני עוצמת עיניים.
נושמת נשימה עמוקה ממלאת את עצמי בכוח ,בכוח שבוודאי אזדקק לו .
כל נשימה כזו ממלאת עוד מאגר ,שבשעת בצורת ישרת אותי .
הרוח מכה בי – צריך לחזור .
אני נושמת לרגע , נותנת מבט חטוף בענן .
חושך . עכשיו את בתפקיד האמא.