קטע קצר…

"… רגע, אז את חתולה?… אבל את היית לפני שנייה…אני לא מבין! מה הולך פה?!" הוא הסתכל עליה והיא הביטה בו. יותר נכון, החתולה שבה הביטה בו. היא כבר מזמן נעלמה, מסתבר. הוא חשב שראשו מתחיל להסתובב עוד רגע והתיישב בכבדות על המיטה. החתולה הלבנה התקדמה לעברו בצעדים קטנים. "מיאוו.. ?!" ענתה וחיככה את אפה בידו, מחווה שהוא אהב כל כך.
"אל תיגעי בי ככה יותר! את שיקרת לי…" למה הוא מתעצבן עליה בכלל?! ועוד זה כל כך מגניב, כאילו, היא יכולה להפוך לחתולה! תחשוב על זה אריק, להפוך לחיה… לא! אבל היא יכלה לפחות לומר לי את זה.
נראה היה שהיא הבינה לבד שהוא לא רוצה יותר בקרבתה וקפצה לאט מהמיטה, עושה את דרכה החוצה מהבית.
אריק בכלל לא שם לב שהיא כבר לא נמצאת לידו, וכשכן שם לב- זה היה כמעט מאוחר מידי.

החתולה שוטטה לבד בחוץ, כשבפנים הדמעות אוכלות אותה. דמעות שהיא יודעת שלא תוכל להוציא בדמותה העכשווית. עוד אחד, עוד פעם. כמה פעמים היא עוד תצטרך לעבור את זה עד שמישהו יבוא ויקבל אותה? למה היא קוללה בדבר הזה? היא לא ידעה לאן היא עוד יכולה ללכת. אריק פירק את המסתור שעשתה בחצרו (עוד הרבה לפני שהיא הכירה אותו) ועכשיו היא גם סולקה מביתו.
היא שוב לבדה ברחוב.
כשהיא בדמותה החתולית היא פחות מודעת לדברים שקורים ברחוב, וזה אומר שמוחה פשוט לא מכיר את כל הדברים האלה כמו דמותה האנושית. היא לא שמה לב שהיא היתה באמצע הכביש, מעבר חצייה, הרמזור היה ירוק, המכוניות התחילו לנסוע…

"…היי! הי את שומעת?! בבקשה, את לא יכולה למות ככה! לפחות תשתני בשבילי. תני לי לעזור לך, אני יודע שאת שומעת…" צעק אריק לעברה. הם נמצאו כעט בביתו. כשהוא שם לב שהיא לא איתו, הוא יצא מהר לחפש אותה… אריק! טיפש שכמוך! מה חשבת לעצמך כשצעקת עליה?! עכשיו היא במצב הזה בגללך! שכחת שלאנשים לא באמת אכפת אם הם הורגים חיות בכביש!?
"בבקשה… אני באמת מצטער על מה שאמרתי, באמת שלא התכוונתי. את חייבת להבין או…תי.. תעו.. ראייי… "התחיל קולו לגמגם ולהתעוות מהדמעות והמחנק שהרגיש.
"מי… או, מיאו..?" נשמע לפתע בין קולות הבכי שלו. הוא הרים את ראשו במהרה, והופתע לראות את עיניה נפתחות לאט.
"את.. את חייה…" אמר באושר וחיבק את חברתו הקטנה…