קפה / איה הוכשטט כהן

כְּשֶׁהַדֶּלֶת נִפְתַּחַת, מַכִּים בִּי רֵיחַ וְחֹם. בִּכְנִיעָה עֲנוּגָה נוֹשְׁרִים מִמֶּנִּי כָּל כִּיסֵי הָהִתְנַגְּדוּת לַקּוֹר וְלַדֶלֶף, וּמוֹחֲקִים אֶת זֵכֶר הַמְּכוֹנִית הַמְּיֻתֶּמֶת הַקוֹפֵאת בָּחוּץ. הַדֶּלֶת נִסְגֶּרֶת לְאַט. אֲנִי נוֹטֶפֶת וּמִתְאַדָּה בּוֹ זְמַנִּית. הָרֵיחַ מַזְמִין וְעָמוֹק. כָּל חוּשָׁי מִתְעַרְפְּלִים לִכְדֵי אֶצְבַּע הַמֻנַּחַת עַל הֶדֶק טְרוֹם יְרִיָּה, אֲשֶׁר אֵינָהּ אוֹזֶרֶת כֹּחַ לִלְחֹץ. פָּנַי מִתְרַכְּכִים, אֶצְבְּעוֹתָי מְאַבְּדוֹת אֶת נֻקְשׁוּתָּן, וְנִפְרָשׂוֹת, רַכּוֹת,בְּתוֹךְ הַכְּפָפוֹת. הָחֲמִימוּת דּוֹקֶרֶת אוֹתִי בְּחִצֵּי הֲנָאָה הַנּוֹרִים מִבִּפְנִים הַחוּצָה, וּמַצְעִידָה אוֹתִי אֶל דֶּלְפֵּק הַנִירוֹסְטָה הַמְּכֻסֶּה דּוֹק עַרְפִּלִּי שֶׁנִחוֹחוֹ מֵצִיף אֶת רֵאוֹתַי.
"אֶפְשָׁר לַעֲזֹר?"
" קָפֶה", נִלְחֶשֶׁת מִלַּת הַקֶּסֶם, "בְּבַקָּשָׁה", אֲנִי זוֹכֶרֶת אֶת נִמוּסַי.
" אֵיזֶה?" הַיָּד מְחַוָּה לְעֵבֶר הַתַּפְרִיט הַמְּפֹרָט הַתָּלוּי מַהְבִּיל עַל הַקִּיר.
"קַפּוּצִ'ינוֹ", אֲנִי מַצְבִּיעָה עַל הָרִאשׁוֹן בָּרְשִׁימָה, כְּאִלּוּ יֵשׁ לָזֶה חֲשִׁיבוּת מְיֻחֶדֶת, וּמַפְשִׁירָה לְאַט: צָעִיף, כְּפָפוֹת וּמְעִיל מִתְקַלְּפִים בְּטִקְסִיּוּת מְכֻוֶּנֶת.
בִּלְחִיצַת כַּפְתּוֹר מְשַׁחְרֶרֶת יָד אַלְמוֹנִית אֵד חַם, עֵת זֶרֶם לוֹהֵט וְשָׁחֹר גּוֹלֵשׁ לְתוֹךְ גְּלִימַת סֵפֶל יַפָּנִי מַבְהִיק וּמְעֻצָּב בְּלָבָן. הָרֵיחַ מְרַקֵּד וְנִכְלָא בַּעֲנָנִים הַשְּׁקוּפִים הַמְּרַחֲפִים מֵעַל הַדֶּלְפֵּק. הַמְּכוֹנָה, הַר גַּעַשׁ שֶׁל לֵוָואצָה כְּבוּשַׁת יְצָרִים, פּוֹלֶטֶת כַּמָּה עִטּוּשִׁים חֻמִּים וְנִרְגָּזִים. הַיָּד הָחֲרוּצָה מַסִּיעָה אֶת הַסֵּפֶל הַלּוֹהֵט עַל רֶשֶׁת מַתֶּכֶת, אֶל הַמָּקוֹם בּוֹ מִשְׁתַּעֵל חָלָב חַם כְּאָחוּז שַׁחֶפֶת, הַיְשֵׁר אֶל תּוֹךְ הַתֹּפֶת הַשְּׁחוֹרָה. הַזַרְזִיף הָאַחֲרוֹן מְצֻיָּר בְּיָד אֲמוּנָה, וְעֵץ דֶּקֶל מֻשְׁלָם וְשׁוֹקוֹלָדִי מַזְמִין אֶת שְׂפָתַי לִלְגִימָה.
סֵפֶל הַקִימוֹנוֹ הַלָּבָן קָד בְּהַרְכָּנַת רֹאשׁ, מִתְיַשֵּׁב בְּסִירַת מִפְרָשׂ לְבָנָה וְחוֹתֵר בְּמָשׁוֹט אַל-חֶלֶד כַּפִּיתִי אֶל יָדַי הַמּוּשָׁטוֹת. מַבָּטֵינוּ מִצְטַלְּבִים. אֲצִילִי וְצַח הוּא בּוֹהֶה בִּי, סְמוּקַת לְחָיַיִם מִן הַקּוֹר הַמִּתְפּוֹגֵג וּמְצַקְצֵק בְּמוֹרַת רוּחַ בִּשְׂפָתוֹ הַכִּמְעַט מְלֵאָה.
בְּרֶגַע אֲנֹכִיִי שֶׁל כִּמְעַט מִפְגָּשׁ, לֹא אִכְפַּת לִי כְּלָל אִם הַגַּרְגְּרִים נִטְחֲנוּ בִּמְיֻחָד לְמַעֲנִי, אִם נִקְטְפוּ עַל יְדֵי יְלָדִים קוֹלוֹמְבְּיָאנִיִים מְנֻצָּלִים אוֹ עַל יְדֵי אֲסִירֵי מַצְפּוּן אִינְדִּיָּאָנִיִים מִבְּרָזִיל. כָּל עֶשְׁתּוֹנֹתָי מְרֻכָּזִים בַּאֲחִיזַת יָדִיתוֹ הַמְּעֻצֶּבֶת בְּכַף יָדִי הָאַחַת, וּתְמִיכַת גּוּפוֹ הָעֲגַלְגַל בַּשְּׁנִיָּה. טֶרֶם יוּרַם מֵעַם, הוּא מְשַׁלֵּחַ גַּל אָרוֹמָטִי אַחֲרוֹן אֶל תַּת הַכָּרָתִי תּוֹךְ שֶׁהוּא נוֹגֵעַ קַלּוֹת בִּשְׂפָתַי. לְשַׁבְרִיר שֶׁל זְמַן נַהֲפוֹך לְגוּף קֵרָמִי מְלֻכָּד אֶחָד. יָדו -ֹ יָדִי, שְׂפָתוֹ – שְׂפָתַי. הֲטָיָה קַלָּה שֶׁל זָוִית הָאֲחִיזָה תַּזְרִים זַרְזִיף קָטָן דֶּרֶךְ הַפֶּתַח הַנֻקְשֶׁה, הַמְּכֻוָּץ, שֶׁנּוֹתָר פָּעוּר בַּמָּקוֹם בּוֹ חֻבַּרְנוּ לָנוּ יַחְדָּו. עוֹד מְעַט הוּא יְחַלְחֵל לְתוֹכִי – חוּם חַם וָמָר.

כַּמָּה שֶׁאֲנִי שׂוֹנֵאת קָפֶה!

איה הוכשטט כהן