ראש גדול.

בס"ד
לפני שנולדתי אימא שלי הייתה הולכת להרצאות מוטיבציה, שיפור ביטחון עצמי, לימוד עצמי ושליטה על רגשות, שילמה הרבה כסף על ההרצאות האלה שאומנם היו שונות בנושא שלהן אך דבר אחד היה להן משותף, כולן בלי יוצא מהכלל עבדו לפי המוטו: בחיים האלה תהיה ראש גדול, תמיד תשקיע ותפרוץ קדימה ואף פעם אל תהיה ראש קטן ותגיד : "אני לא יודע…" "אני לא חושב שאני יכול…". תנסה, תהיה ראש גדול ורק ככה מתקדמים…
אז נולדתי כזה, אחרי שדאגו להחדיר לי את המוטו הזה דרך קירות הרחם. מאז שאני זוכר את עצמי תמיד רציתי להיות טוב יותר, בגן הייתי תחרותי ותמיד התנדבתי ראשון לכל מיניי משימות שהגננת הייתה מטילה עלינו, במשך שנתיים הייתי אלוף הגן בסידור החצר ובניקיון המדפים של הספרים ובהחזרת כל הבובות והבובים למקום. כשגדלתי הייתי הראשון בבית הספר שהסכים לעשות חיסון (מתוך תור של עשרים ילדים שחלקם נשרו בבכי עוד לפני שהגיע תורם). הראשון לעשות שיעוריי בית בזמן, וכמו שהבנתם הסיסמא הזו של "להיות ראש גדול" הלכה אחרי בכל מקום אליו הגעתי.
העניין הוא שאני לקחתי את הנושא ברצינות והשקעתי עד הסוף, נולדתי עם ראש גדול, פיזית. טוב, לא ממש בחרתי להיוולד ככה אלא בורא עולם החליט כך ואני שמח לבשר לכם שאין לי שום בעיה עם זה. טוב למען האמת בהתחלה היו לי המון בעיות עם זה כי ילדים הם עם…א-כ-ז-ר, יפה מאוד!!!, אתם השלמתם את זה לבד…איך ידעתם?. אין מה לעשות חברים, אומנם בגן לא הרגשתי את זה כל כך אבל בבית הספר העניין הלך ותפח או שאולי המילים הנכונות הן הלך וגדל…
היום כשאני מסתכל על זה אחורה אני יודע דבר אחד: כל מה שהניע את כל המציקים ואת כל הילדים שקראו לי בשמות לא יפים זה רק דבר אחד: קנאה. כן כן… תחשבו על זה רגע אחד ותראו שאני צודק: הריי ילד שלא מכיר אותי בכלל וראה אותי בהפסקה קרא לי ראש גדול, אז קרא..פעם ראשונה זה פגע בי פעם שנייה זה גם פגע בי אבל בפעם השלישית רציתי לצעוק לעברו: " הלו? הבנו שאתה קורא לי ראש גדול, אתה לא מחדש כלום…זה שאתה קורא לי ראש גדול זה כבר ישן, לא מעניין, תתקדם קדימה…" אבל לא צעקתי… כי ידעתי שאין כל כך עם מי לדבר. וחוץ מזה אני בטוח גם היום כמו שהייתי בטוח אז שאם הייתי תופס את הילדים האלה אחד אחרי השני ובודק איך הם בלימודים ואיך הם בחיים הפרטיים שלהם אז הייתי מוצא שהם לא הכי טובים בלימודים ובבית לא הכי נוח להם כי יש להם אולי אח או אחות קטנים שכל תשומת הלב של ההורים הולכת אליהם אז הם מקנאים ורוצים למשוך תשומת לב. תבינו חברים שלמדתי חוק נוסף בחיים ואני יכול לרשום אות על הלוח בגיר כדיי שכולנו נראה אותו מול העיניים: ילד מציק הוא ילד שיש לו בעיה עם עצמו, ילד שקשה לו להסתדר אז הוא מעדיף לתפוס מישהו שייתן לו כאילו כוח והרגשה מזויפת של "אני יותר טוב ממנו".
במשך הזמן לאחר שהבנתי את הרעיון והתרגלתי הפכתי להיות אדיש. המשכתי להיות תלמיד טוב ולהשקיע בלימודים, ולמרות שהיו ימים שלא ממש רציתי ללכת לבית הספר ופעם אפילו נשארתי בבוקר במיטה ואמרתי לכולם שאני רוצה לעבור בית ספר היום ורק הבטחה רשומה וחתומה על ידי עורך דין תוריד אותי מהמיטה, בסופו של דבר התעלמתי לחלוטין מעניין ההצקות וחשבתי רק איך אני מתקדם קדימה.
אז כמו שאתם רואים אותי עכשיו, אני חושב שדי התקדמתי וכן אתם צודקים…שכחתי עוד חוק: הצקות זה עניין של גיל ובגרות. אתה לא בוגר? אז אתה מציק למישהו אחר כדיי להרגיש יותר טוב עם עצמך. אתה כן בוגר? אז אתה מבין שכל אחד נברא אחרת ואם תאמר למישהו שיש לו ראש גדול או שיניים עקומות זה לא ישנה לך כלום ואתה עדיין תתקשה בלימודים ועדיין תהיה ילד מסכן שצריך עזרה. שתבינו חברים שבשנייה שהבנתי וקלטתי שכל מי שצוחק על החבר שלו הוא בעצמו צריך עזרה כי רע לו אז לא התביישתי לרוץ קדימה.
הם הביטו בי כולם שקטים ומאזינים, הנחתי את הגיר ואמרתי: "עד כאן להפעם חברים, במפגש הבא שלנו נדבר על חוסר ריכוז בשיעורים, מה שנקרא הפרעת קשב וריכוז, תודה רבה ומי שעוד לא שילם עד סוף השנה תיגשו למזכירה רותי היא עובדת עד ארבע"….