רוצחת צבעים

לפתע התחלתי לראות בין כל החשכה. אני מצפה לזרם חמים של צבעים כתומים כתפוז בשל ואדומים כוורד. הצבע היחיד שהגיע הוא הוורוד המזויף, עוטף אותי וחונק אותי מכל עבר. לידו הכחול כתקווה וירוק כצמיחה. הם ברקע, לא מבקשים לעצמם צומת לב ונותנים לוורוד לתפוס את כל הבמה. כבר הבנתי שישנם אנשים מיוחדים שיבחינו שהצבעים הירוקים והכחולים הם השולטים. האנשים שיצלחו להוריד מעיניהם את הכיסוי התמידי ולהסתכל על נפש המקום. לפתע טיפות מן הצבע השחור החלו לטפטף אל עורי, הם שידרו אליי השפלה, בושה. הם כמעט סגרו עליי ואז הגיע הצבע הסגול, המושיע שלי. הוא שידר לעברי גלים מלטפים והסביר שהכל יהיה בסדר. הוא הושיט לי דף ועט וביקש ממני לכתוב. התחלתי לכתוב ונתתי למילים השחורות לזרום אל הדף ולרפא אותי מהן, לשחרר אותי מכל זעקה. המילים הפכו אט אט לוורודות, כתבתי את כל הזיוף והעפתי אותו מתוכי. הוא צעק, הוא אחז בי חזק, אך בסופו של דבר התנדף עם הרוח. לפתע חמניות צהובות החלו לצמוח סביבי, מגיעות לממדים עצומים. גובהן היה כמספר מטרים יותר ממני. הן היו שדה של כעס. כעס טהור וחסר גבולות. התחלתי לצעוק אך הרגשתי את הירוק בגבעוליהן מלטף אותי ומזכיר לי, כתבי. כתבתי מילים לבנות ורגועות ואיתן הדפתי את הכעס. החמניות התקטנו והתקטנו עד שנעלמו כמעט לגמרי, משאירות מאחוריהן מספר עלי כותרת אפורים.
הייתי בטוחה שניצחתי את כל הצבעים והרגשות שאיני רוצה להרגיש אך אז רואה את עלי הכותרת האפורים. שכחתי מהם לגמרי. האפור מסביר לי בעדינות שאין לי משמעות, שאני כלום וכך תמיד אהיה. הירוק והכחול, אני, מטלטלים. האפור מושיט לי יד ואני, כעיוורת לאור היום, אוחזת בה. מילותיו, החלקלקות כנחש, על כך שאיני יכולה מלטפות ושורפות אותי. הוא מתקדם ואני יחד איתו.
אנו מגיעים אל תהום עמוקה. הוא עוזב את ידי. הוא דוחף אותי.
אני שומעת זעקות, שבקעו מן הסגול והלבן. הם רצים בעקבותיי, מגיעים אל תחילת התהום ומנסים להושיט לי יד. האפור דוחף אותנו וגם את הכתום והאדום, שמשום מה גם רצו לעזרי.
הירוק והכחול, אני, נופלים ויחד אתנו הסגול, הלבן, האדום והכתום.
התנגשנו בתחתית התהום. איבדתי תחושה.
שמעתי צחוק שהדהד בין הקירות, זהו האפור, הוא צוחק מעלינו.
לא הבנתי מדוע ואז הרגשתי קור אפרורי החודר אל תוכי.
הבטתי בצבעים שלצידי.
הם אפורים.
הבטתי בידיי והתחלחלתי,
אני אפורה.
הצטרפתי לצחוקו של האפור, מבינה עכשיו את תכניתו.
הצמחתי כנפיים אפורות ויצאתי מן התהום,
מתקדמת, יחד עם צבעיי האפורים, אל עבר שנים שבהם ארצח את נפשם של עוד מאות בני אדם,
ארצח את צבעיהם.