רציף 39
מלאה ביטחון ושוקקת חיות – היא נעמדה על-יד הספסלים.
הרעש של הרכבות הבאות והשבות – הצליח בדרך פלא להנעים את זמן ההמתנה שלה..
היא עמדה שם מחזיקה ביד אחת את המזוודה, וביד השנייה זיכרונות נעימים.
היא שמעה את רעשיהם של גלגלי הרכבת, חורקים על הפסים.
את רעשיהם של מחוגי השעון מתקתקים לאט , לאט.
היא הידקה את ידיה על הידית של המזוודה, חזק , רכבת עברה – במהירות ועצרה.
זה גרם לשיער שלה להתנופף ולעינה למצמץ…
היא הביטה בכרטיס הנסיעה שלה,
הרכבת שאליה היא צריכה , תבוא בקרוב…
אולי מבחוץ היא הייתה נראת שונה..
אבל הלב שלה שמח,
הוא צחק לה..
היא שמחה שעכשיו היא חוזרת,
היא מתחילה דף חדש..
חיים חדשים..
הזדמנות שנייה .
למרות שהיא לא חוותה הרבה טעיות.
השלט שברציף 39 הואר.
רכבת עצרה בדיוק בסוף הרציף – מתכוננת להעלאת נוסעים…
האור שהבזיק מין הפנסים היה חזק – היא סגרה את עיניה בחוזק – עד שהאור התחלש.
היא הרימה את הציידה שלה, מחזיקה ביד אחת את המזוודה, וביד השנייה זיכרונות נעימים
ועלתה לרכבת בלי להביט לאחור…
תגובות (4)
אולי התכוונת ל39 כי רשמת '..רציף 32 הואר..'
אבל זה ממש יפה. ולא דיכאוני ;)
תודה ספיר3>
ואם תשמי לב תיקנתי את זה כבר..
אה נכון..^^"
סיפור יפה אהבתי=)