שבע שנים של פיקחות

"תסכל עליי,"צרחתי עליו לא מתייחסת לעובדה שהשעה שתיים בלילה.
"תסתכל עלי כבר לכל הרוחות."צעקתי עליו מרגישה את כל מה שניסיתי להדחיק במשך כל היום,את כל אהבה,הדאגה והאכזבה הגדולה מכל מה שקרה הלילה הזה.
הוא הסתכל עליי סוף סוף כועס.
"מה?"הוא צרח ואני לא עניתי רק הסתכלתי על עיניו החומות המזורגגות.
"אתה שתית"אמרתי לו לא שואלת קובעת עובדה מתקרבת אליו קצת ומריחה את ריח האלכוהול.
"כן שתיתי,אלוהים אלין גם את זה אסור לי לעשות?"שאל אותי עצבנית ואני רק נדה בראשי מרגישה את הדמעות עולות לעיניי.
"לא אחרי שבע שנים של פיקחות,לא אחרי שהשתקמת ושפתחנו בחיים חדשים,אני לא מאמינה עלייך אתה הבטחת לי,נתת לי את המילה שלך שאתה לא תשתה ועכשיו תסתכל על עצמך אפילו לא מצליח לעמוד על הרגליים שלך בצורה ישרה."אמרתי לו מרימה את קולי מעט בסוף.
הוא הסתכל עליי בהתרסה והוציא משהו משקית,בקבוק ויסקי המשקה החום באותו רגע היה הדבר שהכי שנאתי בעולם.
הוא פתח את הבקבוק ולגם ממנו לגימה ארוכה.
"תניח אותו,תניח את הבקבוק הזה עכשיו"אמרתי לו צועקת עליו.
"את לא אמא שלי אלין,אמא שלי ממזמן כבר מתה ואני לא התחתנתי איתך כדי שתחליפי אותה."אמר לי צועק עליי נראה משוגע לרגע.
הוא התקרב אליי ואני התרחקתי ממנו בחשש פחדתי ממנו שהוא במצב הזה.
"תלך מכאן,"אמרתי לו בקול חלש אבל מספיק חזק כדי שהוא יישמע אותי.
"מה אמרת?"שאל אותי בקול מאיים.
"תלך מכאן,אם אתה רוצה להרוס את עצמך בסדר,רק אל תעשה את זה מולי, כבר הייתי במצב הזה איתך וכל מה שייצא לי ממנו זה סבל,אני לא מוכנה לעבור את זה שוב."אמרתי לו מרגישה את הדמעות נופלות על לחיי.
הוא התרחק מעט ממני קולו זועם.
"מי את חושבת שאת זה הבית שלי אלה החיים שלי,שלי.אמר לי צועק מפיל את כיסא הנדנדה מעץ מלא שקניתי לו לפני ארבע שנים בחג המולד,הוא שבר אותו.
אני ישבתי בפינה הבית ידיי עוטפות את ברכי ואני בוכה בשקט.
המצב הזה העלה בי זכרונות ישנים,קשים.
הכול נראה אותו דבר חוץ מקול אחד שנשמע.
בכי של תינוק,התינוק הקטן שלי ושלו הוא העיר אותו.
למשמע הבכי הזה עיניו התרככו מעט.
קמתי במהירות רצה לחדר של בני מרימה אותו בידיי ומרגיעה אותו,שדמעותיי נופלות מעיניי לאחר כמה דקות הוא נרדם ואני חזרתי לסלון.
רואה אותו מסתכל עליי בבלבול ואז בקבוק הויסקי שבידו שמלא למחצה ואז עליי,וכך שוב.
עיניו נפערו באימה,הבקבוק נשמט מידו והתנפץ על הרצפה.
הוא קבר את ראשו בידיו,כל גופו רעד.
קמתי אליו נזהרת שלא לדרוך על הזכוכיות.
חיבקתי את גופו הרועד והרגשתי את ידיו נכרכות סביבי
"אני כל כך מצטער"אמר לי קובר את פניו בצווארי מרגיש שאני נרתעת קצת אבל אז חיזקתי את חיבוקנו.
דמעותיו הרטיבו את צווארי ודמעותיי נפלו על ראשו.
"למה עשית את זה ג'ף?"שאלתי אותו בלחש.
"אני כל כך מצטער,הציעו לי כוס וויסקי וחשבתי שכוס אחת לא תהרוג אותי,אבל מכוס אחת עברתי לשתיי כוסות ואז משתיי כוסות לשלוש ואז הגעתי למצב שאני גומר את הבקבוק."הוא אמר בוכה הרמתי את ראשו מצווארי והסתכלתי בעיניו,הוא היה מאוכזב מעצמו.
"ששש זה בסדר אנחנו יכולים לשלוח אותך למוסד גמילה שוב עם זה מה שאתה רוצה"אמרתי לו מרגישה כאב חד בליבי נזכרת במה שעבר עליו שמונה שנים לפני זה שהיה במוסד גמילה,אבל יודעת שזאת הדרך היחידה שהוא ייתרפא מההתמכרות שלו.
"כן."אמר לי לאחר שחשב על זה כמה דקות ואני חיבקתי אותו בוכה קלות.
מעודדת את עצמי שיהיה לו טוב שיחזור משם.
ואז יהיו לנו יותר שבע שנים של אושר שוב עם הילד שלנו.