תיקון

תיקון \מילים עינת טמסות

9.3.2012

רז התיישב,במטוס בוינג ,730 בחזרה לארץ מהודו,לאחר ששה שם שלושה חודשים וחצי ,זה מה שהוא אוהב בלהיות תרמילאי,לקחת חופשה מן השגרה,מעומס החיים,ולמצוא את עצמך חוקר את הנפש שלך ,במקום אחר,וחוזר אל המקום שממנו באת,ואליו אתה שייך,ובו נולדת,ממש כמו בומרנג ,אשר נזרק מנקודה אחד וחוזר אל אותה נקודה שממנה נזרק .

ככה הוא מרגיש,כל חייו רק מחפש ,תשובות לשאלות שלא תמיד ידע למצוא אותן,בטח שאתה בא ממקום כמו הבית שלו,שהוא בית חילוני לגמרי,אמא נוסעת בשבת,האחים ,אבא מדליק אש ,ורק הוא שונה מהם ,מרגיש שייך ולא שייך ,מתנדנד על גבול חילוניות ,אל מול דתיות .

הטיול הזה שלקח על עצמו,הביא אותו לגעת כמה שיותר בנפש שלו,להקשיב לה,להקשיב לרצונות אך ורק שלו,ולא של האחרים כמו שתמיד עשה עד כה,תמיד הרגיש שהמשפחה שלו מכתיבה לו מה לעשות,איך לבצע משימות,מה להרגיש ,הפעם הוא מרגיש חופשי משוחרר .

הוא הידק את חגורת הבטיחות ,פתח את שולחן המושב,הניח בו את המחשב שלו,בו אסף את כל התמונות ,שהיה בכל מקום ,בכל זמן,בארצות ניכר ,גם כמה תמונות מנופי הארץ,שמאוד אהב להיות בהם .

הוא לא צלם מי יודע מה ,אבל לצלם הוא מצלם,ולכתוב בתוך התמונה כמה דברים אפילו אם הם נוגעים על גבולות הרגש ,כה שונה הוא הפעם ,אחר בטיול הזה הבין עד כמה צדק שהלך לשם ,למקום שנקרא בית חב"ד,איך אהב את השירה היהודית,שדווקא במקום זר ,היא פורצת החוצה ,נותנת לך להרגיש בבית ,אם ארוחה חמה ,חברים ושירה,שירה שהיה כמה אליה,כי היא בנויה מהיחד,כולם דיברו שם עברית רהוטה,והיו גם כאלה שבאו מאזורים אחרים .

הוא כתב לאחיו אייל,במייל האישי שלו,כי הטיול הזה עשה אותו אחר ,הוא נגע הכי עמוק בשורשים שלו ,כיהודי ,הוא נגע עמוק בנפש שלו,שחזרה להיות שלווה,אייל אחיו הצעיר ,לא כל כך הבין מה הדברים שהוא כתב אליו ,ואפילו שאל את הוריו והם לא כל כך ידעו איך לענות לו,כי הם לא מקרים את התחושה הזו של מקום נקי,טהור ,מקום שאתה מתחבר אליו מתוך אמונה שלמה ,ולא כפייה .

הוא הבין,שהוא חוזר לארץ ,הוא משאיר הרחק את החילוניות ,הוא מאס בה,הוא רוצה מקום של יחד ,נכון שכל משפחתו מלוכדת ,חמה אוהבת ,אבל הוא רצה יותר מזה,הוא רצה לגעת בשורשים ,הוא רצה לחוות את מה שחווה שם ,בארץ ניכר ,הרחק מכל ההכתבות בחיים .

הוא רצה לבחור פעם אחת ,משהו בשבילו,משהו שהוא מרגיש איתו שלם ,שהוא מאושר מאוד ,בדרך של אמונה,דבר שלא ידע עליה כל כך הרבה,כי לא סיפרו לו,לא אימו ולא אביו,גם כשהיה נער ,והתחיל ללמוד תורה ,הוריו לא ידעו מה לענות לו כתשובה נכונה ,וזה סיקרן אותו ,סקרן אותו לגעת לדעת ,מי היה משה ,מי הביא את לוחות הברית ,מי הם אברהם יצחק יעקוב,אלה לא רק שמות ,יש בתוכם סיפור מורכב ,יש בתוכם חיים קדומים,שהוא לא היה ער להם מספיק .

הדיילת קטעה את רצף מחשבותיו ,מה תשתה ,קולה בבקשה , היא הגישה לו את הכוס ,עם נשנוש לדרך ,וזה חזר אל מחשבותיו ,תמיד תהה ,הוא זכר סיטואציה אחת מילדתו,שהגננת אמרה כי היא צריכה אב ,שיבוא להדריך בגן ביום שישי,מה הם הברכות ,על היין ,הלחם,הנרות ,והיגע תורו ,וזה סמוך נבוך ,לא ידע מה לענות,שכן אביו מעולם לא היה בבית כנסת ,וכן לא הוא ולא אחיו,ולא אימו ,שעבדה כל ימות השבוע כולל יום שישי במכבסה ורק בערב ,היה להם זמן לעשות כל שעולה ברוחם,אחיו הצעירים,הם עדיין לא מבינים את מהות הדת ,מהות הטוהר הזה שהוא נתקל בו ,לכן אחיו אייל התקשה להבין את המוסגים שהוא תיאר במייל שכתב לו .

מעניין איך יגיבו הוריו ,המשיך להרהר במחשבותיו ,כשיבינו כי הוא אינו נוסע יותר בשבת ,ולא מדליק אש ,ולא יוכל יותר את המאכלים שאימו מבשלת ,כי זה אסור על פי ההלכה ,והדת .
הוא יודע שיהיה להם קשה לקבל את זה ,כי הם לא מורגלים למשהו חדש ,אף פעם בעצם לא הורגלו לכך ,תמיד היו מקובעים על דברים שהאמינו בהם , ככה לימדו אותם ,כי ככה הכריחו אותם,אבל אותו לא מכריחים ,זה בא ממנו ,זה מהרצון שלו להפסיק לחפש ,להפסיק לשאול ,אלה יותר להתחיל ללמוד ,בכדי לדעת ,כל יום של למידה זה הסייג .

המטוס נחת ,הוריו ואחיו חיכו לו ,הוא ירד ושמח מאוד לקראתם ,חיבוקים ונשיקות עטפו אותו בכל רגע ורגע ,הוא לא סלד מזה ,הוא אהב את זה,אבל בתוך תוכו הוא אחר ,הוא יודע שיהיה לו קשה התהליך הזה של לחזור בתשובה ,כמו שאמר לו אחד האברכים משה ,שהכיר משם ,גם לו היה קשה ,אבל הוא האמין במה שהוא עושה ,והמשפחה שלו הצליחה לקבל את השינוי שלו ,ולהבין את הבחירה שלו ,שכן לכל אדם יש זכות לבחור ,מה טוב לו ומה עושה אותו מאושר .

הם נכנסו הביתה ,הוא שלח ליטוף לכלבתם טופי ,פינצריית קטנה ,שאחיו דן מצא אותך בחזרה מבית הספר ,קשורה בשרשרת ארוכה לפח האשפה ,וזה ריחם עליה והביא אותה אל ביתם,כלבה טובה ,עם עיניים מדברות ,ורצון של כוח לשרוד ,את החיים למרות כל מה שעברה ליד הפח .

הוא אהב אותה ,הוא אסף אותה אל ידיו ,וזו קשקשה בזנבה,לאות שמחה ואהדה על שהוא חזר הביתה ,הוא נכנס אל חדרו ,החדר נשאר כפי שנשאר ,חדר חילוני,
שולחן למחשב שלו ,מעט ספרים ,מעט תקליטים ,מיטה ,חלון פתוח אשר מתוכו נשקף פסיפס של כחול מן הים ,שכל פעם משתנה ,וגם הוא השתנה .

הוא ירד אל המטבח,שם הכל רחש געש ,ארוחת הבוקר ,סיפורי האחים ,נו איך היה ספר ,מה הבאת לי ,הראה תמונות ,הכל צהל ושמח ,והוא חש מתלבט ,מביט הכל מרחוק ,מרגיש שייך ולא שייך .
אימו סיגל שראתה שבנה השתנה ,שאלה אותו הכל בסדר רז .
כן הכל בסדר אמא ,בטוח ,כן למה שאל ,כי מאז שחזרת מהודו הכל השתנה אצלך
אתה שקט יותר מתלבט ,בלילה אני שומעת אותך נאנח ,מקווה שלא לקחת כלום שם כמו שאני שומעת מתרמילאים שהיו שם ,לא אל דאגה אמא .

אני יכול לשאול אותך משהו ,מה שאלה ,תוך כדי שהיא חותכת בידיה את העגבנייה,הטיול שעשיתי ,כן שאלה,נתן לי להבין דברים אחרים בחיים .
כמו מה למשל ,מה היית אומרת אם אני אגיד לך שאני יותר לא רוצה לנסוע איתכם לטיולים בשבתות ,ואני רוצה להיות בבית כנסת למשל .
אימו עצרה את פעילות החתיכה ,אז לקחת משהו ,מה הקשר אמר ,אני שואל אותך שאלה וזו התשובה שלך .

תראה בעיקרון ,אין לי בעיה אם זה ,אם זה מה שאתה רוצה ,אבל אל תצפה שאנו נחזור איתך בתשובה ,אבל רזי ,כאן מסתיימת השיחה .
הוא אסף את הצלחת ועלה אל חדרו .

אני חייב לצאת מכאן חשב לעצמו ,אני חייב להגשים לנפש שלי את יעודה ,את מה שרציתי כשהייתי שם ,אני חייב להביא אותם להכרה שזה מה שאני רוצה ,שמזה אני אהיה מאושר ,אני לא מבין למה הם אנטי ,למה אני תמיד צריך ללכת לפי הרגשות שלהם ,התחושות שלהם,המחשבות שלהם,בעוד הם מעולם לא התחשבו ברצון שלי ברגשות שלי ,בתחושות .

אני רוצה לדבר איתכם אמר ,כן דבר בן אמר האבא ,אני חוזר בתשובה תקשיבו לי עד הסוף הפעם ,כי לי יש הרבה מה לומר .
מאסתי בחילוניות ,מאסתי בדברים התפלים ,שאין להם טוהר ,שאן להם נשמה או אמונה ,מאסתי בדרך שאתם כל הזמן הנחלתם לי ,מאסתי בלהכתיב מה לעשות כל הזמן ,הפעם אני הולך בדרך שלי ,אתם איתי בסדר ,לא איתי אני הולך לבד .

מהיום אל תבקשו ממני ,להצטרף אליכם ,לטיולים ,בשבות או בחגים ,אני הולך לבית הכנסת ,אני שר את השירה הזו של יחד ,מאסתי בתחושה של להיות אם ולהרגיש לבד ,אתם כל הזמן עסוקים רק בעיסוקכם ,ואני שכל הזמן מנסה להבין אותכם לרצות אותכם זהו נגמר ,אני מרצה את עצמי ,הולך בדרך שלי עוד שהכרתי שם ,אני מעריך אותכם מאוד כמשפחה שלי ,אבל גם לי יש רצונות ,תחושות ,מחשבות ואני לא מכתיב אותם כמו שאתם עושים לי ,אני די גדול ואני יכול לדאוג מעתה לעצמי .

הוריו הביטו בו בתמיהה ,מעולם הוא לא הרים עליהם את הקול ,מעולם לא ראו אותו כעוס כל כך ,מריר ,פגיע, תמיד קנו לו הכל גם בקושי רב,אבל הביאו לו מה שרצה ,אך הם לא ידעו ,שהדבר שהוא הכי רוצה עתה ,זה להרגיש את הנפש שלו,טהורה ,להתחבר לשורשים אחרים ,לשורשי הדת .
אחיו בכו ,לא ראו אותו ככה ,לא הבינו גם את פשר התנהגותו ,וזה חיבק אותם ואמר להם שהוא ימשיך להיות הוא כרז ,אבל רז אחר ,שבחר בדרך אחרת ,והם תמיד יוכלו לבוא אליו ,מתי שהם רק ירצו .

חלף לו הזמן ,ורז התחיל ללמוד בישיבה ,שינה מקום ,לבוש ,חש בדיוק כמוש אותם האברכים שראה בהודו,הטיול האחרון ששם קיץ ,לחיפושיו כתרמילאי ,שם קיץ לשאלותיו ,השאלות שלו עדיין נשאלות פה ושם ,אך לא בכמות אדירה כמו שהוא היה שואל את משפחתו ,הוא ידע למצוא תשובה לשאלותיו ,בספרי התנ"ך בגמרה ,בספרי החומש ואפילו בספר הזוהר .

הוא אהב לחבר מתוך האין יש ,והמשיך בדרך שלו ,כך גם הקים לעצמו משפחה ,הביא ילדים לעולם ,שישה במספר ,כולם ירי שמים ,לומדים בחדר ,ילדים קטנים עם כבוד לו ולאשתו חיה,אותה הכיר כאן בישבה ,כשלימדה בנות ,באולפנה הסמוכה .

עדיין ממשיך לשמר את הקשר הקודם שלו ,עם משפחתו החילונית,הם מעולם לא העלו לפניו ,הערות לגבי הדרך שבחר ,מעולם לא הפריעו ,כשהתגעגעו התקשרו שאלו לשלום הנכדים ,לשלום אשתו ולשלומו .

כשהם באים אליו,מוקצע להם חדר מיוחד ,אחיו גדלו ,אחרי שירות צבאי,כולם המשיכו את החיים ,וגם הוא המשיך,בדרך שבחר ,באושר שבקש לעצמו ,בחיבור שהוא חיבר ,בינו לבין משפחתו ,היחד המיוחד שיש לו בכל שישי וחג ,השירה המנהגים התפילה בבית הכנסת ,השירה סביב השולחן.

העטור במפה לבנה ,ועליו פמוטי השבת דולקים ,ומפיצים אור אחר,בתפילת אשתו ,המודה על כל מה שיש בחיקה ,לפני בורא עולם ,ותפילתו שמחזקת את נפשו ,מחזקת את הדרך שבחר להיות בה .
הוא יודע שהוא עשה תיקון בחייו,תיקון שהיה כל כך חיוני ,תיקון שהוא הבין שככה עליו היה לחיות ,שכך רצה תמיד ,מבלי שיכתיבו ,מבלי שיכפו ,להיות חופשי לעצמו,ולאומנתו .