איכילוב

הרחוב היה ריק בשעה המאוחרת של הלילה. צעיר בחולצה בהירה הסתכל עלי מרחוק בחשדנות. הוא התקרב, הלך לצידי ונעץ מבטים.
"מה נשמע?" שאלתי בזהירות.
הוא היסס רגע ואז שאל "מה אתה עושה כאן?"
"אני גר כאן", ולא הבנתי מה הוא רוצה.
"אתה בטוח? לא אולי משהו אחר?" הוא שאל והתקרב קצת יותר מדי.
"כן, אני גר כאן, למה?"
"אתה הולך קצת, ככה, מוזר"
"אני עייף, אחי, ארבע בבוקר."
"אה, בסדר, חשבתי אתה, אתה יכול לעזור לי?" שאל והגיש לי דף מקופל. "אל תפחד, רק תגיד לי מה זה אומר".
בראש הדף היה לוגו של בית חולים איכילוב אבל לא הבנתי במה מדובר.
"אתה צריך להגיע לאיכילוב?"
"כן, אבל, מה הם אומרים כאן? בשש הם פותחים, נכון?"
"כן, כנראה, אתה בדרך לשם?"
"בשש להיות שם? זה בסדר נראה לך?"
"בסדר גמור, אתה יודע את הדרך?" שאלתי והצבעתי מזרחה.
"בטח" אמר בחיוך ואז פנה לכיוון ההפוך והלך.
כשהיה כבר רחוק הוא צעק "יש לך סיגריה?"
לא עניתי לו.