lost in the echo
שוב אותו חלום. שוב אותו המקרה שרודף אותי. שוב אותה תמונה נוראה, אותו הדבר הנורא, אותו האסון והבלאגן שבמוח שלי שהופך למין מציאות מעוות שמענה אותי כול יום ויום.
התעוררתי בטף זיעה וכאב. שוב תקוע באותו המבוך.
תקוע פיזית בעבר.
ללא אפשרות חזרה או שינוי.
הולך אחרי הצל שלי.
תקוע במבוך שיצר לי.
קשרים פה ושם.
נגרר בין עולם של אופל לעולם רגיל.
חסר אישיות.
צל של עצמי.
תגובות (2)
ממש אהבתי!
בקטע קצר הצלחת להכניס כל כך הרבה רגש. באמת התחברתי לקטע הזה.
חוץ מזה, נתת לי השראה לסיפור קצר משלי חחחחח, אז אני צריכה להודות לך על הסיפור הזה. (:
אני חולה על השיר הזה !! :)
ואני חולה על לינקין פארק XD
ומה שכתבת ממש יפה, באמת. נסחפתי עם זה :)