מלאך לוחם
ערב..
גשם סוער..מתישהוא,בעתיד…
ליז וחברה נסעו הבייתה..
כשלפתע החליקו..הרכב בו נסעו התהפך והחל לעלות באש..
"אתם בסדר?"נשמע קול.
ליז הייתה מחוסרת הכרה….במשך ימים רבים.
כשהתעוררה,הבחינה בחדר לבן..
היא שכבה מנסה להבין איפו היא.
"היכן אני?"שאלה..
"את בבית חולים.."נשמע קול של רופא..
"מה קרה לי?"לא הבינה.
"ניצלת מתאונה..את תהיי בסדר..,"ענה לה הרופא..בודק אותה.
"וסטיב הוא…הוא?"שאלה..
"הוא נהרג.במקום.,"אמר לה בצער..
"לא!,קראה.."זה לא יכול להיות.."היא חשבה שזה חלום בלהות..
"יש כאן בחור שהיה במקום..הוא שמר עלייך בלילה,כשישנת.."אמר..
הבחור המיסתורי נכנס לחדר…
מתיישב לידה…
"היי,"פנה אלייה..,"אני שון,"
"מה קרה לי?"שאלה.."ומי אתה?"
"את עברת תאונה.."סיפר לה.."אני מרפא.."
"מרפא?..בעיסוק?"שאלה..
"לא..אני מרפא …"הסביר..
"מה זה בעצם מרפא?"שאלה..
"בואי נגיד שנשלחתי בכדיי להגן עלייך מפניי כוחות האופל.."אמר.
"כמו המרפאים האלו,בסימטאות?"שאלה.
"לא בדיוק.."ענה..
"אתה הילר כזה.."הבינה
ליז התיידדה עם שון…הוא עזר לה להשתקם לאחר התאונה..
…חודשים עברו מאז..
ליז ניסתה להתגבר על מותו של אהובה..סטיב.
"אני לא יודעת אם אצליח לאהוב שוב.,אמרה לו..
"זה מובן.."אמר מביט בה..היו לו פנים כל כך יפים..עיניים כל כך בהירות..כשאחר כך במשך דקות ארוכות..
הם עשו טאי צ'י,על החוף…אל מול השמש השוקעת..
"אני סיפרתי לך הכול עליי שון..עכשיו תורך.."אמרה בעודם יושבים ליד מדורה..
"איין מה לדעת עליי.אני זאב בודד,מרפא..את לורי את מכירה?"אמר..מציג אותה בפנייה..
"לא..תכיר בנינו.."אמרה ליז..
"לורי..זו ליז,המתלמדת שלי…ליז זו לורי.."הציג אותן אחת לשנייה..
כשמתי שהוא מאוחר יותר..התרחשה מסיבה על החוף..המון בנות ובנים..
שון ולורי נעלמו להם…כל אחד לכיוון אחר..
"את מחפשת את שון?"שאל אותה אחד הבחורים שם.."הוא בטח עם לורי.."
"היא המדריכה שלו?"..שאלה..
"טעות..שון הוא המאסטר..לורי הייתה אהובתו.."סיפר לה הבחור.."הייתה שם אהבה גדולה..וכואבת.."
"ליז.."הפתיע אותה שון מאחור..וזו נבהלה."מה ניבהלת?"
"אני פשוט עייפה.."אמרה מחפשת מקום להזרק..לישון.
"את ניראת מוטרדת..מה קרה?"שאל..כשהם מוצאים מקום שקט לדבר בו..
"אתה ולורי..אתם..ביחד?"שאלה.
"..לא.."גיחך.."כבר מזמן לא.,סיפור ארוך.אבא שלה..הפריד בנינו..היינו אמורים להנשא..אנחנו באים כל אחד משבט אחר..שבטים אויבים…כמעט גרמנו למלחמת עולם."
"אתם…מה אתם..?"שאלה..
"מלאכים.."סיפר לה.."שכן בני האדם נלחמים כעת לצידנו..אנחנו מהצד הטוב."
"אתם..מלאכים?"שוב שאלה…
שכן,סיפורנו מתרחש בלוס אנג'לס..בשנת 2098…
מאוחר יותר…שון אימן אותה..אימוני קרב.הוא רצה לעשות ממנה לוחמת.
שעות,של גבי שעות,על גבי שעות של אימוני קרב מפרכים..ליז הפכה מנערה גמלונית,לאישה,לוחמנית.
שוב..הם עמדו על החוף…לאחר שעשו יוגה…
"אייך היה בקרב?"שאל אותה..
"קצת קשה.."התלוננה..
"קמת מהר על הרגליים..,"אמר..
"אני זריזה.ואתה?.."שאלה..כשהוא מביט עמוק בעייניה..משהו,התחיל כפי הנראה להתרחש בניהם..
"אני חושב שניפצעתי..,"אמר..מכסה דימום בכתפו..
"מלאכים מדממים?"שאלה..מביטה בו..
"מבחינה פיזית אנחנו כמו בני האדם.."ענה.
"גם פנימית?..למלאכים יש דופק?"שאלה מתעניינת..כשהוא מניח את כך ידה על בית החזה שלו..
היא חשה בפעימות הלב שלו.. שפעם בחוזקה,בתוך החזה השרירי שלו.נראה שהלב הזה..נפצע,מאהבה.
הוא קרב אלייה בכדיי לנשק אותה..הם החלו מתנשקים…להוטים מאהבה..לב של מלאך יכול לספוג פגיעה…אך,עם זאת גם להפגע באופן אנוש..למרות השיריון המטאפורי שעטה עליו.. תלוי ברמת האהבה.היא פרצה את כל ההגנות..וגרמה לו,להלכד בין זרועותייה.מאוהב..פגיע..מדמם.הדופק שלו האיץ גבוה.הבעת פניו הפכה כה נינוחה אך מעט מיוסרת…מלאך עוטה שחור…רכוב על אופנוע..בסיפור האהבה הלא שיגרתי הזה.
"לא.."אמרה.."לא כדאי.."כשבתוכה היא חושבת:איזה קוביות יש לו בבטן..
"אני מדמם בתוכי….,"לחש לה..כשהיא כן להוטה לחוש במגע שפתיו..אך משהו, מנע ממנה.
"למה הצלת אותי שון?"שאלה..
"מה?"..קרא.
"אני לא מטומטמת…"קראה.."אני יודעת שהצלת אותי..ואת סטיב לא..,"קראה
"ניסיתי להציל אותו..הוא מת לי בידיים.."קרא ניסער.."אני מלאך ,לא רוצח."
"למה בכלל הצלת אותי?"שאלה.
"את ניבחרת.."קרא..
"ניבחרתי..?..למה?"שאלה..
"את חזקה ליז.."אמר.."לכן,רצינו בך כלוחמת..ומתווכת בן בני האנוש למלאכים הלוחמניים.,"
"למה אני?"שאלה.
"..כבר אז,הרגשתי אלייך משהו..משהו חזק.."קרא…,"גם נתנתי לך מהדם שלי. בעירוי .כדיי להציל אותך..לא ויתרתי עלייך.דמי זורם בעורקייך..אני כבר בצרות..זה לא מקובל..אני יודע שאסור לי להתאהב בך… .."
"שון.."החלה לומר..
"כבר מאוחר מידי …אני.."החל לומר.
"השעה מאוחרת.."ענתה..מביטה בעיניים הבהירות האלו…שון הביט בה במבט רך..חשוף לגמרי..כאילו,ליבו..נשקף מבעד עיניו.
"אני אמות למענך..,"אמר בכנות מקפיאת דם..קולו רעד.
"אל תאמר זאת.."ביקשה ממנו.
"אהבה,זה דבר אסור ומסוכן בימינו.."נשך את שפתיו..עיניו הביטו בה,בעודו מלטף את פניה
"עולם מטורף.."אמרה.
"לגמריי.."קרא..העיניים שלו ברקו..
"אני יודע שאסור לי להיות איתך.."נאנח.."זה נגד כל המוסכמות..כבר כמעט גרמתי למלחמת עולם פעם אחת..אבל,אני לא מתכוון לוותר..מלאך או לא מלאך..אני גם גבר..יש לי רצונות וצרכים..פיזיים,ונפשיים."קרא.."אסור לי להתקרב אלייך ואני שונא את זה.."
מאוחר יותר ישבו מחובקים לאורה של המדורה…מביטים בכוכבים..
"אם אמות..תבטיחי לי שתמשיכי להלחם.."פנה אלייה.
"אל תדבר כך.."נאנחה.
"אני המגן שלך.."אמר.."זה קורה.."
"אל תדבר איתי על זה..כבר איבדתי מישהו.."אמרה.
"קחי.."הוריד מצווארו..שרשרת עם תליון..
"מה זה?"שאלה.
"המגן שלי.."אמר..עונד לה אותו על הצוואר."זה ייגן עלייך בקרב..ומכול דבר רע.כשמלאך נולד,ביחד עם כוחותיו,הוא מקבל מגן..שייגן עליו לאורך חייו.את תהיי מוגנת ."
"ומה איתך?"שאלה..
"את זקוקה לזה יותר ממני.."אמר
כשמאוחר יותר..ישב עם אנשיו,בשיחה לפניי קרב גדול.
"איפו המגן שלך,שון?"שאל חברו,קים.
"נתתי אותו לבת חסותי.."נאלץ לספר.
"נתת לה את המגן שלך?!"..קרא ראש השבט.."זה אסור!!"
"הייתי חייב.."קרא שון.."אני מרגיש יותר בטוח כשהמגן עלייה."
"אתה תהרג..ואז,היא תישאר חשופה."אמר ראש השבט.."אהבה שיבשה לך את יכולת השיפוט.."
"היא חזקה..אני מאמין בה.."קרא שון.
"אוייבנו הכריזו עלייך כארור.הם רוצים לחסל אותך.."אמר ראש השבט.."היזהר נערי."
ליז ושון המלאך ובת חסותו ,התקרבו..היחסים בניהם הפכו,אינטימים.,בעקבות אותה נשיקה..הם לחמו זה לצד זו.לא היה להם קל..
למרות שידעו שהם פגיעים לכאב.אהבתו אלייה הפכה אותו לפגיע יותר
"אני חייב לדבר איתך.."ניגש ללורי.
"מה העיניין?"שאלה.."דבר.."
"זו ליז.."נאנח..
"מה קורה בינכם?"שאלה.
"לורי,.הלב שלי מחסיר פעימה כל פעם שהיא נכנסת לחדר.."שוב נאנח..
"אתה ..מתאהב.."הבינה לורי..
"אני לא מסוגל להפסיק לחשוב עלייה,לורי.."נאנח..
"תיזהר אוקיי?.הלב שלך יישבר.,ואז מה?."הזהירה אותו לורי,ידידתו.."זה לא טוב..אתה תהפוך למלאך ארור.מלאך רע.,מלאך פגוע,הוא מלאך רע."
"זה סיכון שאני מוכן לקחת.."אמר..
"לפי הנבואה,כשליבו של מלאך נישבר..לאחר תקופת האבל על אובדן האהבה,הוא הופך רע.וזורע הרס ומוות בדרכו..אתה תהפוך לרוצח."אמרה לו
"אני לא אניח לזה לקרות.ואם זה יקרה..תצטרכי להרוג אותי…"פקד עלייה.
"לא אוכל לעשות זאת.."נאנחה.."לא אהרוג אותך.."
"המגן שלי אצלה.כוחי לא יפריע לך ליטול את חיי.."קרא,"קחי את הפיגיון הזה ושספי את גרוני."
"לא אעשה זאת.אתה יקר לי.."אמרה,כשעיניה דומעות.
"ללא המגן שלך,אתה חשוף לגמריי..חשוב על התוצאות.."אמרה."אתה יקר לי..אוליי כדאי שתתרחק ממנה מעט..תנהג במקצועיות.."
"אני לא מסוגל.."קרא…"היא.גרמה לי לחוש,דברים שמעולם לא…"
"אתה מאוהב.."הבינה..מבחינה במבט התכלת הצלול שלו.."העיניים שלך,מסגירות אותך."
"היא יקרה לי.."קרא..מסתיר מעט את רגשותיו העזים.."יש בנינו משהו חזק."
"היא בת חסותך וזה אסור.."קראה.."מישהו מיכם עלול להפגע,ויתרה מכך, למות."
"קח את שלי.."הורידה את המגן שלה מצאוורה.
"לא.."התעקש.."שימרי אותו עלייך. לא ארצה לאבד גם אותך."
"שוני..,קראה לו.."אתה מיסתכן,שמור על עצמך.צפוי לך כאב לב."
כשמאוחר יותר..בביית,נדדה שנתה של ליז..היא לא יכלה להרדם.
"מה העניין?"שאל אותה שון,אוחז כוס מיים בידו.
"אני ..סתם לא מצליחה לישון.."אמרה.
"בואי .."התיישב לידה..מחבק אותה ..מגיש לה את כוס המיים ביד.
"למה אתה כך כך טוב אליי?"שאלה.לוגמת מהמיים..לא סתם מיים.מיים ממעיין השיינה.
" אני אוהב אותך.."אמר לה…"זו הסיבה.."כשראשה אט אט..נופל..על כתפו..היא נרדמה..
שון הרים אותה בזרועותיו החסונות ונשא אותה אל המיטה..מכסה אותה..
ונשק על ראשה.. הוא כל כך ,אהב אותה.
"תישני אהובתי.."אמר לה.."צפוי לנו קרב לא קל,מחר.."
כשהוא מתפלל בליבו..רק לטוב.שהכל יעבור כמצופה..
מוקדם בבוקר,לפניי עלות השחר..
עלו הלוחמים למשמורת..הם תקפו את אוייביהם באיין הם מוכנים..והיכו בהם תדהמה.
שון נלחם לצידה של ליז כארי..ללא פחד.האדרנלין זרם בדמו..רייח של מלחמה,רייח של דם באויר..
אחד הברברים(מלאכים רעים,)נעמד מולו..
דו קרב איימתני .חרבות שלופות ומטחי אש..שון נלחם ,פצוע כולו..
דם רב ניתז ממנו..אך הוא נלחם ללא חת.ללא כל פחד..קופץ..מטפס על קירות.
עד כי חטף פגיעה קשה ונפל ארצה..הוא נפצע,אנושות.
"שון!!"קראה..כשהוא קם על רגליו..מדמם.."אתה..מדמם."
"אני בסדר.."ענה..נלחם בכאב.גובר על יריבו..הוא הצליח לבסוף לחסל אותו.
כשלפתע צנח והתמוטט על הארץ..מחוסר כוחות.
"שון!!!!!!!"קראה ורצה אליו..
"…ליז.."אמר..כשדם ניגר מפיו…נשימותיו הפכו כבדות..כשקנה הנשימה שלו נחסם.
הוא החל להחנק..מהדם שלו.
"אתה פצוע.!."קראה.."צריך לפנות אותך.."
"..לא נספיק..איין מספיק זמן.."קרא..בין נשימה לנשימה..
"אני לא מוותרת עלייך!!!"קראה..מביטה בעיניו הכחולות.
"…ליז…."נאנח..,"בבקשה..הניחי לי.."
"אשים עלייך את המגן..אולי זה יעזור לך…"קראה
"זה לא יעזור..כבר מאוחר מידיי..הגוף שלי לא יעמוד בזה…"אמר,חלש..
הוא כבר הבין שאין לו סיכוי.משלים עם גורלו.
"אני לא אשאיר אותך כאן.לא אניח לך למות!!!!"קראה
גשם החל מטפטף..והפך חזק יותר ויותר מרגע לרגע..וגם הדימום שלו.
ג'יפ צבאי נעצר..ואסף אותם.. לביית החולים הקרוב..
אך..היה כבר מאוחר מידיי..שון לא הראה סימני התאוששות.מצבו רק התדרדר..הוא המשיך לאבד דם רב.למרות מנת הדם שקיבל,כוחו נטש אותו..כשהוא סובל מפגיעת חזה קטלנית..שכן,אם לא יגיעו בקרוב לבית החולים ,הוא עלול למות.
"הדופק שלו צונח.."אמר החובש שישב בתוך הג'יפ..מחדיר לו עירוי.הנסיעה הייתה קשה בעקבות הסערה בחוץ..הכביש היה חלק..אך,הנהג שמר על קור רוח..והראה נחישות.עליו,להביא פצוע לבית החולים..
"שון.."קראה.."אל תעזוב אותי.!. ."
"הוא חלש מאוד,ליז."אמרה לורי שישבה לידה.."הפציעות שלו קשות וחמורות.אין לו סיכוי.."
"….סיימי את הקרב הזה למעני…"לחש..קשה היה לו כבר לדבר..נשימותיו הפכו כבדות יותר..
חנוק מדם,שחדר לו לקנה הנשימה..נגמר לו האויר.וכעבור מיספר רגעים…
ראשו נשמט..ליבו חדל מלפעום..הוא מת ,בדרך לביית החולים.
"אני לא מוצאת את הדופק שלו…"קראה לורי…"הוא.."
"לא!!!!!!!!"קראה ליז,הלוחמת הקשוחה..
לוחצת בחוזקה על החזה שלו במטרה לגרום לליבו לשוב לפעום.כשידייה מוכתמות בדמו.
"זה לא יעזור,חמודה.."אמרה לורי מביין דמעותיה.."הוא איננו.."
מותו של שון מילא אותה כעס…והלם טוטאלי..כמו מכה כואבת שקשה להתאושש ממנה..
כמוכן,התמלאה חמלה ..למלאך שלה .למלאך האהוב שלה.. שנתן את חייו כדי להציל אותה.
היא פרצה מיתוך הג'יפ..שטופת זעם ושינאה..מוכנה להלחם בכול דבר שניכרה בדרכה..
"קדימה נערתי.."נשמע קולו של שון שהידהד בראשה.
"מותך לא יהיה לשווא.."קראה..כשהמגן שלו מונח על צווארה.
היא החלה נילחמת…אוחזת בידיה רובה גדול,יורה בכל מי שנכרה בדרכה.
.
תגובות (2)
זה רק חלק קטן מרומן ארוך שכתבתי על מלאכים.תהנו.
תקשיבי אחד הסיפורים היפים שקראתיייייייי :)