אני ,קופידון.

שלום לכם, קוראים נכבדים.
כן,שמי הוא קופידון.אני אותו אחד, שיורה בכם חיצים,וגורם לכם להתאהב.
לא,איין זה סיפור על עוד זוג רומנטי,שגרמתי לו להתאהב.הפעם,זה הסיפור שלי.
אימי היקרה,שאין צורך להסביר מיהי, שלחה אותי למשימה דיי קשה.עליי לגרום לבחורה,שאיבדה את האמון באהבה,להתאהב.ולהשיב לה את האמון באהבה.אנני יודע מי היא,ואייך היא נראית.אני רק יודע, כי היא מיואשת.
הייה זה בוקר,התעוררתי ליום שמש נעים במיוחד.הסתנוורתי מקרן שמש שחדרה דרך החלון.
לא, אני אותו נער פזיז וקל דעת מסיפורי המעשיות, כי אם גבר צעיר יפה תואר ובר דעת.
היו לי כמה וכמה פרשיות אהבהבים למיניהן,אך,אף אחת עדיין, לא גרמה לליבי לפעום חזק,ולרצות להיות רק איתה בכל רגע נתון.לא,מעולם, לא התאהבתי.כן, הכל עלול להשתנות.
טוב,בחזרה למשימה.
סרקתי מעט את השטח ואז,נחתתי במרפסת,של הבחורה ההיא,שלה הייתי צריך לעזור.
הפכתי את עצמי לבלתי נראה,כדי שלא תבחין בי.בדיוק,אז, נעמד מתחת לחלונה,גבר צעיר,שנראה לי, מטרה נהדרת..בדיוק כשהרים את ראשו,יריתי את החץ בליבו. לפתע,היא,נעמדה מולי,כשאני,בלתי נראה.הבטתי בה. היא הייתה ,יפייפיה,מהאגדות.יופייה, כל כך ,בלבל אותי..עד כי יריתי את החץ, שנועד עבורה,בלב ,שלי.
"היא, כל כך יפה.."הבטתי בה.,פצוע מהחץ.
ליבי הלם בחוזקה, מרעיד את כל גופי.הייתי המום.
הוא,מעולם לא הלם בעוצמה כזו.חשתי, כאילו, עוד רגע, יתפוצץ.זה היה הרגע.חשתי,מסוחרר,לא הצלחתי לנשום.
אך, מה אעשה..היא אינה יודעת דבר, על קיומי.רציתי לצעוק.לא יכולתי.חשבתי, שאני משתגע..
שבתי הבייתה,דיי מאוכזב מעצמי.רציתי ,לעזור לה, ובמקום זה,פצעתי את עצמי.
"אני רואה ששבת הבייתה."קיבלה אותי אימי.
"כן."אמרתי,מעט חיוור.
"אתה נראה,קצת חיוור.הכל בסדר?" היא שאלה.
"אני,בסדר.." נאנחתי.
"מה קרה?" שאלה אותי שוב.
"אימא.אני לא רוצה לדבר על זה.," אמרתי.
הלב שלי מדמם בתוכי.מה אני אמור לומר לה? שפיספסתי?.שנעצתי את החץ ,בעצמי?
מספר שעות, חלפו מאז..הבטתי בבחורה,דרך העננים.רציתי רק לראות כל הזמן את פניה היפים.
היא הייתה כל כך עצובה.וזה, כאב לי.אני רוצה לעזור לה, אך, לא יודע,אייך.
כבחדרה,בבוקר,בתוך,כוס שקופה..מצאה ורד, אדום כדם.
זה העלה חיוך על פנייה היפים.היא חושבת, שיש לה, מעריץ אלמוני.כן,אני.
על הורד הזה,היה כתוב באותיות כסופות:"האמיני באהבה."
כששוב,עלה הבוקר..שכבתי במיטה,מדוכא ועובד עיצות.מה אעשה?,אני חייב לגשת אלייה ולחשוף את עצמי.
מזל, שכישוף האהבה הזה נמשך..שבוע.כן, שבוע של רגשות סוערים.
"אבל, נו, זה רק שבוע."חשבתי.
אבל,אני עם המזל שלי,עוד יקרה משהו בלתי צפוי.
אחרי שבוע,עלול הקסם הזה, להפוך לאהבה אמיתית.זה עצם המבחן כאן.ואם לא יפוג הקסם,
אז, אני באמת, מאוהב.
אך, אם היא לא תרצה בי.אני עלול למות,משברון לב.אני חייב למצוא דרך,להגיע אלייה.ידעתי כי צפויה לי דרך רצופת ייסורים.אם לא אמצא אותה,היא תוסיף לסבול מעצב ודכאון.עליי,לעשות משהו,מהר.
"מה קורה איך,חמוד?" שאלה אותי אימי.כשאני שקוע בהירהורים עמוקים.",אתה חולה?"
ניסיתי להסתיר ממנה את מעללי. את השטות, שעשיתי.זה לא כמו לשבור, אגרטל.מדובר כאן, בחיים שלי.
"אני באמת, לא מרגיש טוב." עניתי.מתפתל.
"מה כואב לך?" שאלה אותי.
"הלב שלי."חשבתי לעצמי.
לא עניתי.אימא ליטפה אותי.מנחמת אותי, בליטופיה.אייכשהו, היא חשה,שמשהו, לא בסדר איתי.טוב,אלו מסוג הדברים שרק אימא,מסוגלת, להרגיש.
נירדמתי..כשאני בולע את הדמעות..מתפתל,במיטה.כשבאותו יום כעבור מספר שעות,אחריי שהתאוששתי מעט…החלטתי,שאני הולך לפגוש את היפייפיה שלי.ולעזור לה.לא משנה מה יקרה.(no matter what.)
התלבשתי בבגדים יפים ואופנתיים.
ירדתי,אל הארץ,אל העיר הגדולה,לבוש,ככל בני האדם.מעולם לא הייתי שם.וואו!..איזה טירוף, אנשים ממהרים,רצים בכל פינה."אייך אפשר לחיות ככה?"חשבתי לעצמי.מוחי פירפר.חשבתי על דרך,לפגוש אותה,מבלי,להפריע לשגרת יומה.כנראה שזה פשוט,בלתי אפשרי.הייתי שקוע, במחשבות עלייה,שלא שמתי לב
למכונית המתקרבת במהירות..ו..נחתתי על הכביש.מחוסר הכרה.מייד, נגשו אליי אנשים.
"הוא בסדר?" נשמע קול של גבר..
"וואי, נראה לי שהרגתי אותו.,",,נשמע קול מוכר ומתקתק.
" יש לו דופק."אמר האיש.,"אפילו,חזק מאוד."
"צריך להביא אותו לביית חולים.הוא פצוע."אמרה הבחורה.
"כן? ומה נגיד? שדרסנו אותו?" שאל.."שכחת שאני רופא?"
"מאיפו הוא צץ פיתאום?" קראה,
"את בטוחה שלא ראית אותו?"שאל האיש.
"לא ראיתי אותו,"היא נשבעה בפנייו.
זמןקצר, לאחר התאונה..פקחתי את עייני..הבחנתי, בפנייה היפים.את שמה,לא ידעתי.
"איפו אני?" שאלתי.הבנתי ,עד מהרה,כי אני פצוע,שוכב במיטה,בדירה שלה.
"הרגע..אתה תהיה בסדר גמור.."אמרה..,ככה אמר הרופא."
"מי את?" שאלתי
"סאם.."חייכה אליי…"ואתה?מה שימך?"כשאני קורא את מה שכתוב על התיק שלה..
"…כריס.."עניתי.."מה קרה לי?"
"נפגעת בתאונה.."אמרה בקולה המתוק.הבטתי בה.הגורל, הפגיש אותנו בדרך מוזרה כל כך.שלא לדבר,על זה שיכולתי למות באותו רגע.
אבל,רק נפצעתי.מזל, שהם,טיפלו בי.אחרת, הייתי מדמם למוות.
"אני,חייב לשוב הבייתה..,קראתי,מנסה לקום מהמיטה.
"הרגע..חטפת מכה בראש.עליינו לוודא שאין לך זעזוע מוח."אמרה..מנסה לעצור את פרץ הדם,שפרץ מראשי.
,מי הבחור ההוא?" שאלתי..
"הוא?..זה דויד,השכן שלי.למזלך,הוא גם רופא.הוא אמר שתצטרך לשכב כמה ימים.ייתכן שתסבול קצת מכאבים.חטפת מכות יבשות."אמרה…
"אני צריך לזוז.."מיהרתי.
"אתה צריך לשכב.,עברת תאונה ואתה פצוע.."אמרה,דואגת לי..הבטתי בעינייה..נושך את השפתיים.כשהיא משקה אותי,מיים,ואחר כך, כיסתה אותי בשמיכה.
"אני צריכה ללכת,לעבודה., היא אמרה לי,"אני אחזור יותר מאוחר,לראות מה שלומך.בנתיים תנוח."
היא אמרה.והלכה לדרכה.
ייתכן,שהצלחתי ליצור עמה קשר.היא כל כך דואגת לי ומטפלת בי.כשאני זה, שאמור לדאוג לה.לאהובתי.
טוב, היא אינה יודעת את זה.
.הקשר,ביני ובין סאם התחיל להעמיק.והפך לידידות חזקה.,הידידות בנינו, השכיחה את צערה.,בילינו יפה ביחד.כידידים,כמובן.עברו כמעט שלושה חודשים מאז התאונה.באתי לבקר אצלה,כמעט, כל יום.
ערב אחד,ישבה סאם על הנדנדה,במרפסת.עצובה.
"היי,"ניגשתי אלייה.."הכל בסדר?"
"לא אני סתם.."אמרה,כשדמעות,פורצות מעינייה.
"היי,היי,מה העניין, מתוקה?"שוב שאלתי.
"אני לא רוצה לערב אותך העיניני האישיים.זה לא פייר כלפייך."ענתה,משעינה את ראשה על כתפי.
"את יכולה לספר לי הכל..,"ליטפתי את פניה.
"הבוקר,ראיתי,את האקס שלי..מתנשק,עם מישהי אחרת.." היא ענתה.
"…אוי, מתוקה שלי.."אמרתי,עצוב,בשבילה.מוחה את הדמעות מעינייה.הבטתי בה,מלטף את פנייה.
ואט,אט..המבט הזה,הפך לנשיקה..התנשקנו, במרפסת..
,"מה אני עושה?,, חשבתי לעצמי,וקטעתי את הנשיקה הזו בשיאה.
"סליחה,"התנצלתי.
"מה קרה?" התפלאה.
"אסור היה לי לנשק אותך כך." קראתי..אוחז בכף ידה.עיניי ריצדו, כשאני מביט עמוק אל תוך עינייה.
"למה?" שאלה.
"את פגיעה עכשיו.אסור לי לנצל את זה.," אמרתי.
"אתה יודע,אתה מה זה שונה..מכל גבר אחר שהכרתי.מישהו אחר כבר הייה מנצל את זה ומנסה לפתות אותי.אתה לא.אתה שונה.יש בך, מהו, מאוד אציל.וזו, תכונה,שאני מעריכה מאוד."אמרה,נוגעת בפניי.כשכל נגיעה,כואבת יותר..התלבטתי,אם לספר לה.לחשוף בפנייה את רגשותיי.
אם, לספר לה, שאני, מאוהב בה.כאב לי בחזה,באותו רגע.הלב שלי דפק, כל כך חזק.לא הצלחתי לנשום.
לקחתי נשימה עמוקה..
"אני, לא כמו כל הגברים."אמרתי.
"עם הגברים של היום..אני כבר לא יודעת מה אמיתי.ומה לא."אמרה.
לקחתי את כף ידה בידי..כשאני מניח אותה על לוח ליבי.
"את מרגישה את זה?. את מרגישה את פעימות הלב שלי.?זה,אמיתי.הדבר הכי אמיתי שיש.." אמרתי לה.חשבתי שעוד רגע,אני אמות בזרועותיה.היא הביטה בי במבט מוזר…
"כריס..מה אתה מנסה לומר לי?"שאלה אותי..
".תראי,יש משהו שאני מנסה, כבר כמה ימים לומר לך."אמרתי..
מה שאני מרגיש."..אמרתי,על סף התמוטטות,נפשית.
"מה..?"שוב שאלה.מביטה בי.הרגשתי,שאני מתמוטט.
"הנשיקה הזו,הייתה אמיתית…"אמרתי לה לבסוף.כאשר,הקסם של החץ..מזמן כבר פג.אבל,הפצע,בתוך הלב,עדיין קיים.סאם,עדיין לא קלטה את זה.
אבל,אני,באמת,באמת..אוהב אותה.אך, היא אינה,יודעת.ואינה יודעת את זהותי האמיתית.