אהבה עם הצרות- פרק 13

אוי איזה כיף…
אשכרה הגעתי הביתה, ורק אז הבנתי כמה התגעגעתי לבית שלי, למשפחה שלי, למיטה שלי, ולארון שלי שמתמלא עכשיו מחדש!
יום ראשון הלכתי לבית ספר, לבשתי את המכנס של קאסטרו הגבוהה שדני קנה לי, חולצה לבנה צמודה, את הכובע [קובע קבארט של הים בצבע שמנת עם פס ורוד עליו] ונעלי עקב ורודות… הגעתי לבית ספר וכל הכיתה בחנה אותי כאילו נפלתי מאיזהה כוכב… גם שיר לא הבינה מה הקטע…
ואז הבנתי ספיר סיפרה להם הכל, על הקטע של ההתאבדות ועל הבגידה, הייתי בשוק… ולא רק זה היא השתנתה לגמריי, היא עישנה והתחברה לשני אורטל ונוי, השרמוטות והערסיות של השכבה, נו בטח אחרי מה שהיא עשתה לי יש סיבה לזה שהיא התחברה אליהם…
אבל היא לא תהרוס לי את החיים מחקתי אותה מהחיים שלי, היא לא קיימת בשבילי יותר!
בסוף השיעור שיצאתי מהכיתה עברתי לידה והיא התסכלה אלי ואמרהה "שלום.." והורידה את המבט..
"אני יכולה לעזור לך במשהו?" אמרתי בכעס ושהיא לא ענתה המשכתי ללכת…
"לא חכי שניה קורל, אל תלכי, את צודקת אנ יצאתי זונה, אבל תביני אני כבר לא יודעת מה לעשות, כל החיים שלי מתפרקים לי, ההורים שלי נפרדו, הכל שלי מת לי מול העיניים, והכל קרה בחודש אחד, אני כבר לא יכולתי יותר… אני לא שלטתי בעצמי ודניאל ישב לידי והוא היה גם באותו המצב… וזה קרה, אני מצטערת לא תכננתי את זה… אבל סלחת לדניאל למה לי את לא סולחת?" היא אמרה עם דמעות…
"את לא קולטת את זה נכון, לדניאל סלחתי כי מה שיש ביניינו זאת אהבה, אבל בינינו היה קשר של אחיות את הרסת אותו, את אשכרה בגדת בי, בן יכול להתפטות לדבר כזה כשמציעים לו, אבל בת, ועוד חברה הכי טובה, יודעת טוב מאוד לשלוט בעצמה שזה נוגע לחבר של מישהי, אבל כנראה לא הייתי מספיק חשובה לך, ובגלל זה עשית לי את זה… אבל אין לי כבר על מה לכעוס אני אגיד לך את האמת, אתמול חזרתי משבוע באילת, חגגתי עם דני, רום ושיר שנהפכו לזוג, ועומר וחברה שלו שני, וואלה אחרי השבוע הזה הבנתי שאת לא שווה את העצבים שלי,ושבחיים אני לא אסלח לך…
אז נשמה בהצלחה בחיים שלך, להתראות…" חייכתי חיוך מנצח והלכתי..
אף אחד לא יהרוס לי את היום הזה… הלכתי לשירותים לסדר איפור ואז הלכתי לדניאל וראיתי שהוא מדבר עם ספיר, היא לא מפספסת רגע, אבל אני אראה לה שזה לא מזיז לי..
"מאמי? אני מפריעה?" הוא נבהל, הוא לא ידע איפה לקבור את עצמו "בכלל לא יפה שלי, ספיר באה לדבר איתי בקשר אלייך היא רצתה לגרום לי לשכנע אותך לשלוח לה, אבל אמרתי לה שאני לא הולך לעשות את זה… אני יכול נשיקה עכשיו?" חייך והתנשקנו מולה… היא הורידה את הפנים ויצאה מהכיתה שלו…
"נו אז איך היה הלילה הראשון בלעדי??? היה לך ריק במיטה? בלי מישהי להציק לה? חחח" צחקקתי והוצאתי לו לשון…
"היי מגעילה מה את צוחקת, אני הרגשתי בודד לא נרדמתי בלילה שמתי כרית לידי וחיבקתי אותה, ורק ככה נרדמתי… את מבינה מה עשית לי??. מתי בסוף ההורים שלך נוסעים? אני לא יכול לסבול עוד את הכרית בין הרגליים.." אמר בפרצוף עצוב…
"מה אתה רציני הם נסעו היום בסוף, הם התבלבלו בתאריכים הם עלו על מונית לכיוון השדה על הבוקר, אז אתה מוזמן היום לבוא אלי אם תרצה.."
"מה את דפוקה????? אני לא שואל אני מודיע שאני בא… P:" צחק והוציא לי לשון…
"רווצה להגיד גם לרום ושיר לבוא היום? יש עוד שני חדרים ריקים אצלי, אז זה לא בעיה…" אבל הוא נעלב "בנאדם רוצה לילה אינטימי עם חברה שלו, למה עוד אנשים צריכים לבוא?? תסבירי לי את הקטע הזה?"…
"חחחח מפגר יש לנו שבועיים נוספים שאתה תהייה אצלי, אבל אתה בטח לא תבוא כל יום, אתה תלך למסיבות ותצא עם חברים וחברות וספיר, אני לא צריכה להפריע לך…. " אמרתי והורדתי את המבט ומבלי שיראה צחקתי אבל גם הורדתי דמעה, ממש התינוק הצוחק בוכה…
"מה את דפוקה?? אני אהיה איתך כל השבועיים האלו עד שימאס לך מלראות אותי, וגם אחרי זה לא תהיה לך ברירה…
ווווווווואאאייי את קולטת, שההורים שלך לא יהיו יהיה לנו 3 חודשים יחד??"
"אין על נוני שלי… מה??, טוב תקשיב אני הולכת לשירותים, אני אדבר איתך עוד כמה דקות, אני צריכה למצוא את שיר גם…!" נישקתי אותו ובאתי ללכת…"חכי!! אני חייב לשאול אותך, אני יכול לבוא איתך? אני רק אשמור עליך, חוץ מה כלום" הוא אמר את זה בשקט… חחחחחחח צחקתי "אוווךךךך אתה פשוט מעצבן, אתה בא אלי היום בצהריים אני צריכה לסבול אותך גם עכשיו? טוב רק בגללל שביקשת יפה.." הוא חייך חיוך של ווינר "ייייששששש!!! תודה" לקח לי את היד והריץ אותי לשירותים… "דניאל אתה משוגע…. אסור לי לרוץ ככה שלא יפתחו לי התפרים, לא הורדתי אותם עדיין…!!"צעקתי לו..
"הנה הגענו תירגעי… יאללה כנסי, אני אשגיח מתוך התא.." לא הספקתי להסתובב והוא תפס אוקי וניק אותי והקפיץ אותי אל הרגליים שלו והשעין אותי על הקיר… "מאמי זה לא מתאים, זה בית ספר.." הוא עצר שניה את הנשיקה שאני עדיין עליו "אוי מאמי מי שישמע, כבר התחיל השיעור… נכנס שניה ונגיד שהתחילה לכאוב לך הבטן בגלל התפרים ושאת צריכה להישאר בחוץ ואני אגיד אותו דבר עלייך, והכל מסודר…" צחקתי "אתה לא יכול להתאפק, אתה פשוט ילד קטן… אני רוצה התערבותת! מעכשיו עד מחרתיים מי הראשון שנשבר, אסור לגעת אחד בשני בצורה מינית אבל לישןון מחובקים מותר, נשיקות אסור! מתאים??" אמרתי וידעתי שאני לא בטוח אנצח, כי אני חייבת תמיד לנשק אותו "אוווךךךך אפשר מהיום בצהרייםם? יש לנו עכשיו תא פנוי… בקשה? D:" הוא ניסה לשכנע אבל ידעתי שאם אני לא אתן לו הוא ישבר יותר מהר… אז חייכתי "לא!" הוא היה מאוכזב "אבל בוא נבריז מכל היום, ונלך אלי הביתה, התחילה לכאוב לי באמת הבטן… אני אדבר עם ורדה ואני אגיד לה שכואב לי בתפרים והקאתי בגלל זה, ואתה לוקח אותי כי אתה מפחד שיקרה לי משהו, ויהיה לנו אישור מוצדק לכל היום!" וצחקתי..
הברזנו מהיום הזה, היינו אצלי בבית, וראינו סרט, כל הזמן קיווינו שהשני ישבר כבר כי קשה לנו, אבל לא עשינו את זה….
"מאמי אני שניה על הפיסבוק, אחרי זהנלך לישון קצת ובערב שיר ורום יבואו גם לישון פה… בסדר? בכל מקרה אנחנו בהתערבות, אז זה לא יעזור שיהיה לנו בית ריק.." הוא היה ממש עצוב, וואי מה עשיתי לו, איזה שטויות אלו… אבל מגיע לו שיפסיק להיות כזה חרמן…
"זה לא פייר מה שאת עושה לי את יודעת! את מה זה מעליבה… " אבל לא התייחסתי אליו, העדפתי להיות בפייסבוק… אז הוא החליט למשוך את תשומת ליבי ע"י זה שהוריד את הבגדים שלו ונשאר רק עם בוקסר…הייתי חייבת להסתכל, "עכשיו אני מבין איך אני יכול לדבר איתך ושתתייחסי אלי, יאללה בואי לישון" הוא הרים אותי מהמחשב על המיטה ונשכב מעלי… "למה אני תמיד חייב להפסיד בהתערבויות?" הוא חייך ונישק אותי… "מאמי זה לא משנה עכשיו ההתערבות, אני קבעתי עם שיר ורום, אל תכעס, אבל אני לא כזאת שמבריזה והבטחתי להם, הם גם רוצים להיות ייחד קצת, אבל אמא של שיר לא מרשה שהוא ישן אצלה, ואצל רום אי אפשר כי הוא גר עם אח שלו בחדר…" הוא היה מאוכזב "זה לא פייר מה שאת עושה, אבל את צודקת, גם להם מגיע…
גם להם מגיע להיות ביחד, הם אוהבים אחד את השני ומתגעגעים גם…. אני רציתי להיות איתך לבד, אבל עדיין נוכל להיות יחד גם אם הם ישנים פה… אנחנו נסתדר, נכון?" הוא אמר בתקווה שזה באמת יהיה נכון…
"אל תדאג מאמי הכל יהיה בסדר, אני אוהבת אותך!" צעקתי לו "גם אני אוהב אותך מאמי שלי, אז עכשיו מה עושים? ממשיכים או הולכים לישון?"
"מממ את האמת, אני מעדיפה לישון עכשיו, אני מאוד עייפה… אחרי שנקום אני צריכה לספר לך משהו, אבל עדיף קודם שנלך לישון ואז… אז יש מצב שתחבק אותי קצת? אני ממש עייפה, אני לא הצלחתי לעצום את העיניים והכל בגללך, היה לי קשה כי לא היה מי שיחבק אותי.. אתה מבין מה עובר עלי? נהייתי מכורה אליך ולריח שלך! זה לא פייר, הכל בגללך.."
"מה?? בגללי? הכל בגלללך… תראי מה עשית אותי, אני חייבת אותך איתי כל דקה אני חייב לגעת בך כל הזמן, אין אנחנו זוג סתומים, אנחנו צריכים גמילה אחד מהשני.." אמר בצחוק "אז מה אתה אומר שאנחנו צריכים גמילה… אז מה דעתך לקום ממני ונתחיל אותה מעכשיו?"
"לא לא לא לא, זה היה רק רעיון לא חייבים לעשות גמילה, זה היה רק בצחוק…. אין גמילה ואין נעליים… אז מה סגרנו עכשיו? הולכים לישון או שלא?" את האמת שרציתי שלא, אבל יש עוד יום ארוך, אז עדיף לישון עכשיו… "אוקיי הבנתי בואי אלייי אהובה שלי, בואי לישון, אני אחבק אותך ותרדמי, את כבר מכורה אז זה כבר לא משנה אם תתחבקי איתי ככה עוד פעם…" נישק אותי והלכנו לישון…
_____________________________________________________________________

"מאמי איזה סרט את מעדיפה לראות? היום בחורים את מה שאת מעדיפה.." רום אמר לשיר
"ממממ ווא את האמת שאני לא יודעת, אבל לא משהו ממש מפחיד, אני לא אראה את הסרט אני רק אראה את הכרית מקרוב מאוד…" היא צחקה " אוי מאמי אבל זה הקטע של סרט אימה, אני אחבק אותך כל הסרט בשביל שלא תפחדי…" הוא הוציא לה לשון…
"יופי מפגר אני ארשה לך לחבק אותי גם אם נראה קומדיה, קוקה [הכינוי שלי מכיתה א'] מה את אומרת על הסרט דמדומים? לדעתי זה יהיה אחד החזקים, גם רומנטי וגם מפחיד קצת… מה דעתך?" היא אמרה, יופי שיר משאירה את העבודה השחורה, איך שזה מתאים לה "ממממ אני חושבת שזה מעולה… מה דעתכם קופים?" אמרתי ואני ושיר צחקנו…
"היי מגעילות מה אתן צוחקות, אני חושב שזה בסדר לראות דמדומים,אבל לא את האחרון הוא משעמם, הראשון הכי יפה!" דני אמר
"אז החלטנו? הגיע הזמן קוקה מזמינים בv.o.d movies או שמהאינטרנט נראה בבטלויזיה מהכבל…?"רום אמר..
"היי רום קוקה רק שיר קוראת לי וספיר הייתה קוראת לי"הורדתי את הראש" אבל כן יאללה בואו נראה מהv.o.d האיכות שם יותר טובה… אבל תתחילו לראות, אני כמה דקות באה" אמרתי ורצי לחדר, והתחלתי לבכות, רק עכשיו הבנתי כמה היא הייתה חסרה לי…
דני קלט את זה שקרה לי משהו ובא לחדר.."מאמי מה קרה? בגלל מה שרום אמר, שגם ספיר הייתה קוראת לך ככה?" אני לא יכולתי להירגע, לאיכולתי לדבר… הייתי כל כך מאוכזבת ממה שהיה אבל הבנתי כמה היא חסרה לי… "מאמי אתה מבין את זה?היא הייתה אחותי, והיא בגדה בי, בנים לא יכולים לשלוט בעצמם שמפטים אותם אבל בנות לא צריכות לעשות את זה במיוחד לא ספיר, היא הייתה חברה הכי טובה שלי, ולמרות מה שעבר עליה, דווקא איתך? היא הייתה חייבת להרוס הכל??" חיבקתי אותו ובכיתי…
"די יפה הכל בסדר? את לא צריכה לבכות… אם היא כל כך חסרה לך למה שלא תנסי לדבר איתה? שלימי איתה, אל תחזרי להיות חברה הכי טובה שלה אבל תתחילו מהתחלה, כאילו אתן רק עכשיו מכירות עד שיתחדש לך האמון בה… מה דעתך?" "מאמי אני לא יודעת.. אתה יכול לצאת שניה, אני רוצה להיות שניה לבד.. לחשוב קצת… לראות מה אני רוצה לעשות ? טוב יפה?" הוא התקרב אליי נישק אותי ואז יצא לבחוץ… "אל תדאגי יפה… הכל יהיה בסדר."
החלטתי להתקשר לספיר:
"הייי מה קורה?" היא ענתה אחרי הצלצול הראשון….
"מממ בסדר, את האמת שחשבתי על זה… אני רוצה להתחיל התחלה חדשה, בואי נתחיל את החברות שלנו מאפס, בלי למהר נכיר אחת את השניה ונתחיל את החברות הזאת ונראה לאן זה יזרום…
בכל מקרה אם את רוצה אני פה עם דניאל, שיר ורום פה, אנחנו רואים דמדומים 1 אם את רוצה את מוזמנת לבוא לפה… "
"ווואוו אין לי מילים על מה שאמרת, חוץ מאשר להגיד עד כמה שאני שמחה שאת רוצה לחזור לדבר את לא מבינה עד כמה אני מתחרטת על הכל… את בטוחה שזה בסדר שאני אבוא אתם שם בזוגות, אני אהיה סתם תקועה שם, ואחרי מה שעשיתי תהיה אי נעימות…"
"אל תדאגי, הכל בסדר… תבואי לפה.. אבל לפני הכל אני רוצה לבקש משהו אחד תעזבי את אורטל ואת חברות שלה… את קולטת את זה שהתחלת לעשן, עד עכשיו היית אומרת שזה גועל ושבחיים לא היית רוצה לנסות את זה אפילו…!"
"את צודקת… טוב אני בדרך [=" סגרנו את השיחה ויצאתי אליהם לבחוץ…
"נשמות אני מצטערת על העיקוב הזה, הייתה לי שיחה מאוד חשובה, שירוש, בואי איתי רגע להביא את השתיה החריפה והפופקורן…" שיר קמה ובאה איתי…
"קורל עלי את לא תעבדי, מה הלך שם? מה קרה עם ספיר? דני לא אמר לנו כלום,, אני פשוט הבנתי לבד בגלל הכינוי ורום שקמת והלכת… מה הלך שם?"
אני לא ידעתי איך להתחיל לספר את זה "החלטתי לסלוח לספיר אבל להתחיל את כל החברות שלנו מהתחלה, להכיר אחת את השניה מחדש… אבל הזמנתי אותה לבוא לשבת איתנו עכשיו לראות את הסרט… אם זה בסדר מבחינתך…" אמרתי לה בשאלה…
"את דפוקה אני פשוט שמחה שהחלטת לסלוח לה בסופפו של דבר…. דני שכנע אותך לסלוח לה נכון? כי הוא יצא עם חיוך מהחדר שלך…."
"חחחחחח כן הוא רק נתן לי חומר למחשבה, אבל בגלל שהוא מכיר אותי אז הוא כנראה ידע כבר מה אני הולכת לעשות…" אמרתי וחיוך גדול נפרש לי על הפנים… "יאללה בואי נביא את הדברים לסלון, הפופקורן הראשון כבר מוכן, תקחי איתך בקבוק ואת הפופקורן ותשלחי את דניאל שיבוא לעזור לי… טוב? את לא צריכה להרים כל כך הרבה" אמרתי לה והיא הלכה ושלחה את דני אלי…
"מאמי אתה לא מבין כמה אני מודה לך על העצה שנתת לי, בגללך השלמתי איתה, בגללך הבנתי כמה היא הייתה חסרה לי, והזמנתי אותה אלי גם" קפצתי עליו חיבקתי אותי עם הידיים והרגליים והתנשקנו והוא הששעין אותי על הקיר, לא הפסקנו להתנשק ואז נשמע הצלצול הגואל… ירדתי ממנו ורצתי אל הדלת, ידעתי כבר מי זאת וידעתי רק שאני רוצה לחבק אותה…
פתחתי את הדלת
"היי"היא אמרה עם חיוך גדול על הפנים וקפצה אלי לחיבוק..
"היי רוצה להיכנס?"
רום הסתכל על ספיר כלא מבין, שיר לא הספיקה לעדכן אותוו עדיין..
ראיננו את הסרט, ושתיתי יותר מידי, אבל הייתי עם דני אז ידעתי שאני בסדר…
הלכתי באמצע לחדר.. ואז ספיר נכנסה..
"קורל הכל בסדר?"
"כן ברור, למה את לא רואה את הסרט? הוא ממש יפה.. "
"קורל קורה לך משהו, אני מכירה אותך, מה קורה לך?"
"פשוט כואבת לי מאוד הבטן באיזור של איפה שהיו התפרים ואני לא יודעת למה… ממש שורף לי, ואני מפחדת! אבל אני כבר מרגישה יפה יותר טוב… אני רק אשכב לכמה דקות ואני ארגע… יש מצב שתוכלי לקרוא לדניאל לשניה…? תגידי לו שאני צריכה לדבר איתו..?" חייכתי אליה אבל כאב לי ולא יכולתי לחייך עוד…
"כן ברור 2 שניות אני אגיד לו שיבוא אלייך… להביא לך משהו? את רוצה משהו לשתות או לאכול?"
"לא לא הכל בסדר, רק תקראי לו טוב?" חייכתי
היא יצאה לקרוא לו ואחרי שניה הוא כבר היה לידי…
"מאמי אני מצטערת אני הורסת לך את הסרט… פשוט שורף לי מאוד באיזור הבטן, בחיים לא היה לי ככה, ואני רציתי שתשאר איתי 2 דקות עד שזה ירגע, תראה את הסרט פה מקסימום… תדליק את הטלויזיה… זה בסדר מבחינתך? אם לא אני אגיד לספיר מקסימום שתשב איתי פה או משהו…"
הוא חייך, נישק אותי ונכנס מתחת לשמיכה לחבק אותי, "את באמת חושבת שאני אלך לראות איתם את הסרט בסלון שאני יודע שאת פה לבד ושאת לא מרגישה טוב? אבל בתכלס אני לא אפספס הזדמנות להיות אתך לבד.." צחקתי "איזה מגזים אתה אתה כל הזמן איתי לבד… לא נמאס לך ממני כבר?" שאלתי
,"את האמת שלא ממש, אז מה את רוצה לעשות? את רוצה לנסות לישון טיפה שיעבור לך הכבא בבטן? תעזבי אותך מכל שאר הדברים פשוט תירדמי לך קצת, אני אשאר איתך עד שתקומי ותרגישי יותר טוב… בסדר יפה?" הוא שם יד מאחורי ראשי שאני אניח עליה את ראשי והסתובבתי קצת והוא הסתובב לכיווני וקירב אותי אליו בשביל שאשאר קרובה לגופו והצלחתי להירדם בטוחה…
אבל עדיין כאבה לי הבטן לא נרדמתי ממש כל הזמן זזתי במיטה…. ישנתי/לא ישנתי בקושי 15 דקות ודני העיר אותי "מאמי הכל בסדר? את כל הזמן זזה, מה עם הבטן את רוצה שנלך לרופא לראות למה כואב לך כל כך?" הוא דאג לי…
"לא מאמי הכל בסדר… אתה יכול ללכת לשבת עם שיר רום וספיר בסלון, אני שניה באהה", ויצאתי מהחדר עם יד על הפה, ורצתי להקיא…
דניאל לא הבין מה קרה פתאום…. למה התחלתי גם להקיא… הוא בא ודפק על הדלת "מאמי הכל בסדר? זהו לא מעניין אותי מה את אומרת אנחנו הולכים עכשיו לרופא… את לא מרגישה טוב,גם ממש כואבת לך הבטן ואת לא מצליחה לקום ועכשיו את גם מקיאה…"
"שיר כמה דקות אנחנו חוזרים, אני וקורל הולכים שניה לסופר פארם היא צריכה לקנות אדוויל כי אמא שלה לקחה את הקופסא איתה… תישארו פה ותפתחו לנו שנחזור.. בסדר?" דני אמר… אין על הבנאדם הזה איך הוא דואג לי..
הלכנו לבית חולים במקום לחכות בתור במוקד ואמרו שלא יודעים מה יש לי וצריך לעשות אולטראסאונד לראות אולי יראו שם מה יש לי שכל כך מכאיב לי בבטן..
"אוקייי, שלום… קורל המשחה על הבטן תהייה קצת קרירה אבל את תיתרגלי אני אמרח אותה עלייך ואחרי זה אעביר את המכשיר על הבטן שלך, התמונה של הרחם שלך והבטן בכללי ייראו בטלויזיה זאת שמולך…
אז אני יכול להתחיל?"
החזקתי לדניאל את היד פחדתי ממה שיגידו לי אם יגלו משהו… "הכל יהיה בסדר, אל תדאגי בקשר לכלום עכשיו" הוא לחש לי באוזן ונתן לי נשיקה על הלחי.. "אוקיי אנחנו מוכנים אתה יכול להתחיל…" אמרתי והתחלנו…
הוא העביר את המכשיר על הבטן עם המשחה ואז אחרי 2 דקות אמר "אני לא יודעת איך להגיד לך את זה אבל אין לך כלום… וירוס לפי מה שאמו לך זה גם כלום… כנראה את חובה הרבה דברים קשים בזמן האחרון שמשפיעים עלייך ברמה כזאת"..
יצאתי מהבית חולים ושמחתי שזה לא מה שחשבתי, "מאמי אתה לא חושב שזה מוזר, איך פתאום עכשיו הבטן שלי התחילה לכאוב ככה ועוד אני מקיאה… לדעתי זה לא נכון וזה גם מוזר.."
"אוי יפה שלי, פשוט תשמחי שזה לא מה שחשבת, שאת לא בהריון או יותר גרוע… את בסדר!!" הוא צחק וחיבק אותי חיבוק ענקי
_______________________________________________________________________

חזרנו הביתה, ואחרי כמה זמן ספיר הלכה…
"נו , עכשיו אחד משניכם יכול לספר לנו למה באמת הלכתם ככה? לא הלכתם לסופר פארם, כי זה פה למטה ולא לוקח שעה וחצי בשביל לרדת ולעלות… אז מה באמת קרה??" רום שאל…
"קורל את יכולה לספר לי, את מכירה אותי, אני החברה הכי טובה שלך… תסמכי עלי ותספרי לי את זה בקשה….
אני מכירה אותך וקרה משהו שבגלל זה הלכתם. אז דברי כבר! לפני שאני אוציא את זה ממך בכוח!"שיר אמרה והתחילה לדגדג אותי…
"טוב! עזבו אותי, אני אספר לכם,
אני לא הרגשתי טוב, הבטן שלי צרחה מכאבים ושהיינו בחדר כי לא הרגשתי טוב נרדמתי וזזתי מכאבים, ואחרי זה גם הקאתי…
אז הלכנו לבית החולים, כי רצינו לעשות את זה מהר..
והם אמרו שזה תוצאה של כל מיני דברים שקרו לי בזמן האחרון, ושזה יסתדר עוד מעט" חייכתי.."עכשיו שיר! את יכולה להפסיק לדגדג אותי בקשה??" צחקתי והיא עזבה אותי..
"אז מה השעה עכשיו? נראה לי שעדיף שנלך לישון, או שאתם מעדיפים לאכול או שנזמין איזה משהו… יש לי דודה מטורפת לבלאק עכשיו… מתאים להזמין?" חייכתי חיוך בקשה ענקי…
"חחח שמנה שלי!"דניאל אמר ונישק אותי "בואי נלך רגע להביא בלאק… או שאת יודעת את המספר ומעדיפה להזמין?" הוא צחק
"חכו שניה" רצתי לחדר ושחזרתי "קח תתקשר, זה המספר חחח"
"חחחחחחחחחחחח קופה קטנה שלי, יאללה מזמינים…" וכולם צחקו
האוכל הגיע, אכלנו ואז נכנסנו למיטות…
"אז שניה, מאמי אולי תישן עם רום ואני עם שיר היום? הרבה זמן לא ישנו אחת אצל השניה?" וישר רום ודניאל ענו יחד "לא לא לא לא לא, כל אחד ישן עם חברה שלו!" ודניאל המשיך "אני לא הולך לישון איתו, אני יושן רק איתך אני לא וותר על זה! ואני בטוח שגם רום לא יוותר על לישון עם שיר לבד! נכון רום?"
"חחחחח הרגת אותי, את חושבת שעד שאני יכול לישון איתה לבד אז אני לא אעשה את זה? יאלללה שיר את באה?"
"רומצ'ו אבל יש לנו שבועיים להיות כאן ביחד,
ההורים של שיר לא יהיו פה במשך שבועיים, אז לך לישון, ודניאל לך לישון גם אתה, אני וקורל נשב פה כמה דקות לדבר ואחרי זה נבוא אליכם בשביל לישון, בסדר?" חייכה אליו "יאללה מאמי כמה דקות אני אבוא אלייך טוב תלך לישון, רומצ'ו לילה טוב מאמי אני אוהבת אותך…. לך לישון ואני אבוא עוד 5 דקות.."
ואז הגיע התור שלי " נוני אני כמה דקות באה, אני אדבר עם שיר ואגיע, אני אפצה אותך, תראה טלויזיה או משהו בנתיים…" נתתי לו נשיקה קטנה והלכנו לסלון, היא סיפרה לי כל מה שקרה היום בערב מתי שאני ודניאל הלכנו לישון ופתחנו טלויזיה, באיזה שלב נרדמנו שתינו על הספה..
"שיר את קמה? מכבר מאוחר… בואי לישון במיטה…
קורל דניאל עוד מחכה לך הוא שלח אותי לקרוא גם לך, אז יאללה שתי מעצבנות קומו מהספה ובואו לישון..!"
רום בא לקרוא לנו…
"אוי שיט רום, אני לא הוצאתי את ריף היום… אני חייבת להוריד אותו כבר! אז תגיד לדני שהלכתי להוציא אותו וכמה דקות אני חוזרת… טוב?"
לקחתי את ריף ויצאת מהביתת אחרי רבע שעה חזרתי ושבאתי לפתוח את הדלת ראיתי את דני לבוש בפתח הדלת מתכוון לצאת… "היי מאמי לאיפה אתה הולך? מה אתה הולך הביתה??"
"את האמת שלא, אני התכוונתי לצאת לחפש אותך, וגם ספיר התקשרה אלי, היא אמרה שזה מאוד חשוב ושהיא צריכה לדבר איתי… אז אמרתי שאני אצא לחפש אותך ואז נראה אם אני אלך אליה עכשיו או מחר בבית ספר.."
"מאמי בוא נלך לישון אני מתה מעייפות, מחר תדבר איתה.. טוב?" שאלתי אותו והוא פשוט תפס אותי והרים אותי לחדר, וזרק אותי על המיטה ושכב עלי, והתחיל לנשק אותי…"אני אוהב אותך, לילה טוב!"
"לילה טוב בייבי… מחר אתה ישן פה מחר גם?"
"ברור!!" ונרדמנו עד הבוקר