אהבה עם הצרות- פרק 15

"אמאל'ה תעזוב אותי!! בבקשה, אני לא אגלה כלום! אני נשבעת, רק תעזוב אותי.." התחלתי לבכות ודניאל נכנס בריצה ופתאום נשמע 'בום!'
"קורלי תתעוררי! היה לך חלום רע!
בואי נשב בסלון ותרגעי קצת.. בסדר?"
קמתי ולי מזיעה מרוב הפחד, ועם דמעות בעיניים, הרגשתי שהחלום הזה היה כל כך אמיתי, הרגשתי את זה כאילו זה קורה מולי..
"אז רוצה לספר לי על מה חלמת?" הוא חייך אלי את החיוך הכי מתוק שהוא יכול לחייך..
"כלום מאמי עזוב, זה סתם סיפור מלחיץ, אני לא רוצה לספר את זה עכשיו" חייכתי אליו..
"אתה יודע מה בשבילל להירגע לך לחדר, אני אכנס להתקלח לבד כמה דקות ואבוא אלייך… בסדר?" והוא חייך, "רוצה שאצטרף אלייך" צחקתי
"לא מאמי, תן לי להתקלח לבד ולעשות את זה מהר.." חייכתי והלכתי למקלחת…
אחרי 5 דקות באמבטיה יצאתי לחדר לכיוון החדר, ודניאל ישן… אז הלכתי לסלון לישון שם…
לא רציתי להעיר אותו, גם הייתי עם שיער רטוב וזה גם היה מעיר אותו…
הלתי לסלון ושקעתי במחשבות..
אולי החלום הזה ניסה להעביר לי מסר? אולי אני פשוט צריה לעזוב את דניאל בשביל לא להרוג אותו או לפגוע בו יותר מאוחר?
חשבתי ונרדמתי תוך כדי…
החלום הזה הגיע שוב רק שהפעם, דניאל הגיע אבל לא ירו בו, הפעם דניאל הרג את הרוצח הזה… לא ראו את הפנים שלו, ולא זיהיתי את הקול שלו… זה מוזר קצת… לא?
מה אני הולת לעשות עכשיו עם שתי החלומות האלו?
איזהה רמזים אני יכולה לקבל מהחלום הזה? שאני מסכנת את כל מי שאני מכירה?
התעוררתי בבוקר, בסלון, והלכתי להכין לי שוקו חם…
"מאמי איפה היית? למה לא חזרת לחדר? לא הבנתי איפה היית שקמתי בבוקר…" חייכתי אליו חיוך עייף "את האמת הגעתי לחדר אחרי 5 דקות וכבר נרדמת, לא רציתי להעיר אותך אז הלכתי לישון בסלון…"
רציתי להגיד לו שאולי עדיף לקחת פסק זמן קטן, אבל לא ידעתי אם זה מה שאני באמת צריכה… העדפתי להתייעץ בקשר לזה עם שיר, ולראות מה לעשות, שהיא ורום יקומו…
"טוב שנזכרתם לקום! שיר אני חייבת לדבר איתך! זה לא סובל דיחוי!!" ולפני שהיא הבינה דחפתי אותה לחדר שלי ונעלתי אחרי את הדלת…
סיפרתי לה על החלום שלי…"תקשיבי אני לא יכולה להגיד לך מה לעשות…
אז צריכה לבחור, כי יש לך פה 2 חלומות אחד שהוא ניצל ואחד שהוא מת, אבל גם בחלום הזה הפסיקו אותך באמצע, אולי גם שם הוא ניצל?"
התחלתי לבכות "שיר אני נשבעת לך שאני לא יודעת מה לעשות… אני לא רוצה לעזוב אותו אבל אני מפחדת, ואם באמת יקרה לו משהו בגללי?"
פתאום שמענו מישהו נוגע בדלת בטעות ורץ מפה…
יצאתי במהירות לבחוץ וראיתי שדניאל לא פה, הוא הלך! שיט הוא שמע אותי…
התקשרתי אליו פעמיים והוא לא ענה…
אז חחיכיתי לבית ספר בשביל לדבר איתו..
ובנתיים נכנסתי להתארגן..
פתאום שמעתי את השיר "אהבת חיי צעקתי, איך הרחוב עצר מתוך המבוכה שלך לעד נשבעתי…"
ורצתי אל הטלפון, זה השיר של דני הוא התקשר אלי..
"איפה אתה?? למה אתה לא עונה לשום שיחה שלי? אני רוצה להסביר לך הכל!"
"תקשיבי אני בר שמעתי הכל, למה את לא סיפרת לי במקום ללכת להתייעץ עם שיר בקשר לזה? את לא סומכת עלי שנעשה את ההחלטה הנכונה? אני לא מבין מה הקטע, את אמורה לספר לי הכל, גם החלומות הכי הזויים שנוגעים לשנינו…! זה מחרפן אותי שאת לא משתפת אותי בכלום!"
"אני לא ידעתי מה לעשות, פחדתי שאני אפגע בך, וחשבתי ששיר תגיד לי את מה שבאמת חשבתי, שזה סתם חלום ולא יקרה לך כלום !" התחלתי לבכות
"אני לא יודע… זה איכזב אותי!"
"אז רגע מה אתה אומר פה??"
"אני לא אומר פה כלום…
אני רק כועס עליך ששלא סיפרת לי זהו..
יצאתי מהבית שלך בריצה כי התעצבנתי, במקום לשתף אותי, את חבר שלך את רצה ומספרת את זה לאנשים אחרים.. את מסכימה איתי שזה מאכזב מאוד?"
"אני.. אני אוהבת אותך.. אני מצטערת על זה,
אבל פשוט פחדתי שאם אספר לך זה יתגשם..
פחדתי עליך
אבל שיר הסבירה שלי שזה סתם חלום.. ושהוא תיקן את עצמו בפעם השניה"
"אני גם אוהב אותך,
ואני שונא לכעוס עליך,
אבל את יכולה להודות בזה שאני צודק עכשיו? שזה מאכזב?
תקשיבי אני זז להתארגן אני אדבר איתך בבית ספר" הוא אמר וניתק..
לא הספקתי אפילו לומר ביי..
זהו אני יודעת שהוא כועס עלי מאוד!
______________________________________________________________________

ראיתי אותו בבית ספר, הוא אשכרה מתחמק ממני…
זהו? התפלגנו? אני לא מבינה מה הוא עושה… הוא אמר שהוא רק כועס, ואיך אני יכולה לדבר איתו על זה עכשיו אם הוא רואה שאני בחלק אחד של המסדרון אז הוא פונה לחלק השני…
ידעתי מה אני צריכה לעשות…
באמצע השיעור לקחתי את הטלפון של ספיר ושלחתי לו הודעה: 'אני צריכה לדבר איתך.. בקשר למה שקרה… תצא שניה לבחוץ!' ואחרי 2 דקות הוא שלח :'יצאתי, בואי!'
במקום שספיר תצא חיכתה לו הפתעה, אני הגעתי לשם במקום..
"מה את עושה פה? ספיר אמורה לצאת…" הוא אמר מבולבל…
"השאלה היא לא מה אני עושה פה, אלא מה אתה עושה? למה אתה מתחמק ממני? סך הכל מה, הסתרתי ממך חלום וסיפרתי אותו במקום לשיר? חלום שקשור אליך??
בגלל זה אתה מעדיף לפרק הכל?
אתה מתנהג כמו ילד מפגר… אז לא אמרתי לך משהו..
אין לי מה להגיד לך יותר על זה.." הסתובבתי ובאתי להיכנס לכיתה, והוא תפס לי את היד..
"מה את רוצה שאני אגיד לך? שזה לא היה שוק בשבילי? החלום הזה?
אני פוחד…
אבל לאבד אותך אני לא רוצה..
ולדבר איתך על החלום הזה זה סתם יעציב ויפגע בשנינו…" הוא אמר והוריד את הראש..
"אתה לא צריך לחשוב על זה יותר, כי פגע בי עכשיו יותר מאשר היית פוגע בי אם היינו מדברים על זה…
אין לי מה להגיד לך על זה יותר!" אמרתי מאוכזבת וכועסת..
"תקשיבי את לא חושבת שאם אני הייתי חולם על זה לא היית תופסת שוק, ותופסת לקצת מרחק?
היית מפחדת, ואם היית רואה אותי יוצא עכשיו היית חוזרת ישר על הצעדים שלך וחוזרת לכיתה..
ואני נשארתי בשביל להסביר לך..
כי אני אוהב אותך!" הוא אמר מנסה לגרום לי להשתכנע..
"אני לא יודעת דניאל, תבוא אלי בערב ונדבר על זה, אני צריכה קצת זמן לחשוב לבד..
אני לא יכולה להתרכז בקשר לזה ככה…"
"קחי את כל הזמן שאת רוצה, אבל אני מקווה שתגיעי להחלטה הנכונה בקשר אלינו!" הוא התקרב לנשק אותי, אבל פשוט עצרתי אותו "ביי דניאל, תבוא אלי בערב ונדבר על זה" הסתובבתי ונכנסתי לכיתה, משאירה את דניאל עומד שם לא יודע מה לעשות עם עצמו..
'קורל חכי שניה, אני לא סיימתי לדבר איתך! תצאי שניה אני עוד בחוץ… בבקשה! ואחרי מה שאני אגיד לך אולי תשני את דעתך…
בבקשה' הוא שלח לי ולא ידעתי מה לעשות
'המורה לא מרשה לי לצאת.. נדבר על זה בהפסקה!'
____________________________________________________________________

הגיעה ההפסקה ונפגשנו, הלכנו לשבת במקום הקבוע שלנו, שהוא בתוך האודיטוריום, שם תמיד ריק ושקט…
"עכשיו שאנחנו פה…אתה תספר לי את מה ש'יעזור' לי להחליט בקשר אלינו?" אמרתי בעצבים וישבתי רחוק ממנו בשביל שלא יקרה מצב של נשיקה לא רצויה, למרות שמאוד רציתי… אני לא רגילה למצב הזה..
"טוב אני אתחיל מהתחלה,
בכיתה ט' שראיתי אותך פעם ראשונה, דיברנו אבל לא היינו ידידים, זה רק מתי שהיינו חייבים,
אבל כבר אז ידעתי שיהיה בינינו משהו… ועם הזמן גם התחלתח להימשך אלייך..
בזמן הזה שהייתי בניו יורק, הבנתי שזאת לא הייתה סתם משיכה אלא אשכרה התחלתי להרגיש אלייך משהו, אני פשוט אהבתי אותך… ושהגעתי לבית ספר, והתנשקנו כל כך שמחתי, ושבנלסון נהיינו זוג שמחתי עוד יותר..
ששמעתי על הקטע שהיה לך עם רום ועומר הם היו פשוט מחוקים, אם לא היית עוצרת אותי הם כבר לא היו איתנו, ובתכלס אני שמח שעשית את זה כי התחברנו שוב…
היו לנו קצת ריבים ופרידה קצרה, בגלל שהייתי פשוט בנאדם מטומטם….
שבגדתי בך פשוט אכלתי את עצמי מבפנים… איך אני יכול לעשות את זה למישהי שאני כל כך אוהב..
פעם ראשונה שעשינו את זה באילת,אני פשוט שמחתי. כאילו התאהבתי מחדש, גיליתי את האהבה אלייך מחדש באילת, והתאהבתי..
אני לא רוצה שזה יגמר.. אני לא אגיד שלא עשיתי שטויות עד עכשיו, אבל אני אהבתי אותך ואני עדיין אוהב ותמיד אוהב, את האהבה הראשונה שלי ואני מקווה שגם האחרונה!! אני יודע שהתחמקתי ממך ואני מצטער על זה אני פשוט נלחצתי, פחדתי שאולי זה נכון, ואז קלטתי שאני מעדיף למות מאשר לאבד אותך… ורציתי להגיד לך את זה בהפסקה אבל תפסת אותי לא מוכן על זה שהוצאת אותי מחוץ לכיתה…
הסיבה היחידה שרציתי לצאת לספיר זה בשביל לשאול אותה מה היא תחשוב על מה שאמרתי, כי היא מכירה אותך הרבה שנים, והיא תוכל להגיד לי אם תצליחי לסלוח לי על זה מתתישהו… בתקווה שזה יהיה עכשיו…
אני יודע שאכזבתי אותך, ואני מצטער.." הוא הוריד את הראש והתחיל לבכות, וגם אני..
זוג סתומים יושבים ובוכים..
" אני אוהבת אותך, אתה יודע את זה?
אני לא רציתי לעזוב אותך…
פשוט רציתי לחשוב קצת, איך החיים שלי יהיו בלעדייך… אבל בשעה הזאת הבנתי את זה כבר..
זה פשוט סיוט! "קפצתי עליו ונישקתי אותו..
"אני כל כך אוהב אותך את לא מבינה כמה…!!" זה הגיע למצב שנשכבנו שם על הכיסאות, ורצינו לעשות את זה ואז הגיע המכה הכי לא צפויה..
"סליחה!! אפשר להבין מה זה אמור להביע??!" פצאום המנהלת נכנסה שהיינו יחד..
"תעלו איתי בבקשה לחדרי, אני אזמין את ההורים שלכם..
קורל אני רואה שההורים שלך בח"ול אז אני אצטרך להזמין את סבא וסבתא שלך!"
לא האמנתי שזה קרה לנו!! פשוט זוג סתומים, לא יכול להתאפק אף פעם!!?