התחלה חדשה – פרק שישי

במשך כל השיעור הסתכלתי על סם וסטייסי הצוחקים והמדברים.הקנאה בערה בי ולמרות כל נסיונותיה של מיקה להרגיע את קנאתי וחמתי עדיין כעסתי.אומנם בעיקר על עצמי אבל גם עליו.הרי זו לא רק אשמתי.הוא גם עושה דברים כאלה.אבל הוא…הוא בכלל לא יודע.ולמה אני בכלל כועסת עליו??למה אני משלה את עצמי כל פעם מחדש??אנחנו רק הכרנו עכשיו.איימי,תסתמי.אל תקשיבי לו.אל תחשבי עליו.הוא לא קיים.
"המורה הזו כללל כךךך מכוערת."לחשה לי מיקה וצחקקנו.
"היא נראית כמו אבו נפחה."אמרתי בשקט והיא צחקה בקול רם.המורה שלחה בה מבט יורה גיצים והיא ישר הרכינה את ראשה וגיחכה מתחת לשערה שהחביא את פניה.
"ששש….היא מסתכלת."לחשתי.סם הסתובב אליי וזרק אליי פתק בשיא הטבעיות.איך הוא עושה את זה??כזה טבעי,כאילו אנחנו מתכתבים מאז ומתמיד.
"מה זה?"שאלה מיקה כשהבחינה בפתק.
"פתק מסם."מיקה הרימה את גבותיה וחייכה בשובבות.
"מה כתוב בו?"שאלה בסקרנות.
"חכי."פתחתי את הפתק באיטיות.משום מה,לבי התרגש ופעם בחזקה.כשלבסוף הפתק נפתח לרווחה לדף שלם מיקה דחפה את ראשה לידי והתחלנו לקרוא:"אנחנו צריכים לדבר על מה שקרה.גם בספריה וגם אתמול.אני רוצה שנהיה ידידים טובים.שנוכל לדבר הכל בפתיחות.אני חושב שאת אחלה בחורה והרבה יותר מעניינת משאר הבנות.מה דעתך?
נ.ב:אני וסטייסי חברים."
קראתי את הפתק כמה פעמים,רק כדי להבהיר לעצמי את מה שכתוב פה.מיקה חטפה את הפתק מידי וגלגלה אותו לכדור נייר קטן.היא זרקה אותו מאחוריה ואמרה לי:"אל תתייחסי אליו.הוא סתם מטומטם."
"הוא חבר של סטייסי."אמרתי בקול שקט.
"מי זו סטייסי?"שאלה מבולבלת.
"הבחורה שיושבת לידו."אמרתי.
"אה,פרחונת."אמרה בחיוך.
"כן,פרחונת."אמרתי בזעם.
"הוא ממש מטומטם.ועיוור.ודפוק."אמרה בגלגול עיניים.
"יופי.אני מאוהבת במטומטם עיוור דפוק."אמרתי בחמיצות.
"לפחות את לא פרחונת."אמרה ומשכה בכתפיה.
"ייאי."אמרתי בציניות ושמטתי את ראשי על השולחן.מיקה ליטפה את כתפי בניחום.היא הרימה את הפתק מהרצפה ושירבטה בו משהו.לאחר מכן,היא זרקה אותו אל סם,הוא פגע בראשו והיא גיחכה בשקט.
"מה את עושה??"שאלתי בפאניקה.
"מה שאת היית צריכה לעשות ממזמן."אמרה בתחכום.
"מה כתבת שם,מיקה??מה עשית??"עכשיו כבר ממש נלחצתי.
"אויש,אל תדאגי.אני חכמה.עשיתי דבר טוב."אמרה וסימסה למישהו כשהפלאפון בתוך קלמרה.
"מה עשית??"מה היא כתבה לו??מה היא עשתה??אוי לא,אני חושבת שיש לי התקף אסתמה!
"רק כתבתי לו שהוא צריך להיפרד מפרחונת ולהיות איתי.כאילו איתך."
"מיקה!"פתחתי את עיניי לרווחה.אוי לא.אוי לא.אוי לא.אני חווה התקף לב.זה רשמי.המערכות שלי בגוף קורסות.אני נופלת.אוי לא.
הדבר הבא שזכרתי זה המון המון פנים ועיניים שמסתכלות אליי בדאגה.הפנים שהכי בלטו היו פניו של סם.הוא היה בדיוק מעליי ומבטו היה כל כך מודאג.הפנים השניות שחיפשתי היו של מיקה אבל בכל הפנים האלו והעיניים לא מצאתי את שלה.מה שכן מצאתי היה את המבט הגועלי של סטייסי שעדיין התייחסה אלי כאל חתיכת זבל.כמה שנים מקבלים בכלא על רציחת בנאדם בכוונת תחילה??
"איימי?את בסדר?אוי,בבקשה תהיי בסדר."אמר סם בדאגה שצבטה בלבי.הוא חבר של סטייסי,הזכרתי לעצמי במרירות.
"אני בסדר,אני בסדר."אמרתי וסם עזר לי לעבור למצב ישיבה.ראשי כאב והרגשתי סחרחורת איומה.כל התלמידים התפזרו ממני ועמדו קצת רחוק ממני כדי לתת לי לנשום.עכשיו יכולתי לראות איפה מיקה.היא ישבה בכיסא שלה שפניה לבנים כסיד.היא נראתה כאילו כרגע ראתה את השטן בכבודו ובעצמו.
"מה קרה,מיקה?"שאלתי מודאגת כשאני זו שהתעלפה.
"איימי!את בסדר!"צווחה באושר,יוצאת בתוך שניות ממצב דיכאון למצב שמחה בלתי מוסברת.
"כן,נראה לי."אמרתי וסם עזר לי לקום בעדינות.לבי פרפר בחזי כשידיו אחזו בידי,חזקות כסלע,מחכות לתפוס אותי כשאני אפול.נראה לי שהגעתי לגן עדן.
"מה קרה?"שאלתי מבולבלת והחזקתי את ראשי.ידיו של סם עוד החזיקו בי חזק וגרמו לי לצמרמורות.תזכירו לי למה כעסתי עליו??
"התעלפת.כנראה לא שתית מספיק."מיהרה מיקה לומר,היחידה שידעה למה באמת התעלפתי.היא הסתכלה עלי ואמרה בלי קול:'הוא לא קרא.'אבן נגולה מעל לבי.